1 עי' בהערה הבאה. 

2 [כך הנסחה המסורה.  אך תרגום השבעים וגם עקילס תרגמו כאלו היה כתוב כאן צְמֵאִים, וכך דעת קצת החדשים כי זו היא הנסחה האמתית, והם מגיהים חלבם במקום חילם, ושתו במקום ושאף.  אך כל אלה ההגהות אינן מיֻסדות כדי לדחות מפניהן את הנסחה המסורה, ולכן מוטב לקבל המלה כמו שהיא, ולבארה לפי הענין. התרג' הארמ' כתב ויבזון לסטיסין נכסיהון, וראה במלה צמים מ"ר, אך לא נתברר על מה סמך בבאור צמים במשמ' לסטים וגזלנים. — וכבר קבע מנחם מלה זו בשרש צום, וצמים מ"ר, וכן נראה גם דעת רש"י. אך ריב"ג קבעה בשרש צמם והחליטה שם במשקל פַּעִיל, ואמר וז"ל: תפשׂירה וילתהמ אלצמּאג בשׂבה ומאלה ואלצמּאג בפתח אלצאד ותשדיד אלמימ הו אלארצ' אלצלבה אלחג'ארה יקול אנּ זרעה יאכלה אלג'איע וכו' ת'מ קאל וילתהמ אלצמּאנ الصامّن כשבה ומלאה אי אנּ ארצ'ה תכונ במנזלה אלצמּאג אלד'י לא ינבת לה שיא פמא זרע פיהא לא ינבת פכנּהא תלתהמה וכו' ווזנ צמים פעיל עלי מת'אל פטיש ואליא ואלמימ פיה באזא אליא ואלשינ מנ פטיש, ע"כ. ובעבר': פרושו ישתה בתשוקה ה"צמּאנ" את הרֶוַח שלו, והמלה "צמּאנ" בערב' הצדי בפתח והמם דגושה משמ' אדמה קשה מלאה טרשים, ואמר כי זריעתו יאכל הרעב וכו', ואח"כ אמר וישתה ה"צמּאנ" הרֶוַח והרכוש שלו כלו' כי אדמתו תהי' כמו "צמּאנ" שלא תצמיח לו כלום ואשר זרע בה לא יצמח ויהי כאלו שתתה אותו האדמה וכו', ומשקל צמים הוא פַּעִיל כמו פטיש והיוד והמם כמו יוד ושין בפטיש, עד כאן. — וגם רד"ק החליט כי צמים הוא פעיל ופרש צמים כמו התרגו' הארמי במשמ' לסטים, ואמר: והוא תאר במשקל כביר, אדיר, וענינו לסטים ואיש ריק ופוחז, ומנהג הליסטים בארץ ישמעאל לגדל שער ראשם ולעשותם צמה תלויה להם אחורי הצואר ומגדלים השער כמו עבות, וי"א כי הם הליסטים שוכני המדברות הולכים ערומים ומגדלים שער ומתכסים בשערם עד שתותיהם, ע"כ. — והנה כל אלה הפרושים דחוקים אך ראה ראינו כי ריב"ג גזר צמים מן השרש צמם שממנו נגזר בערב' השם צמּאנ. אך מזה השרש בערב' נגזר גם ש"ת צמים صميم, והוא משמש גם במשמ' החלק העקרי של דבר, שהוא קיומו של הדבר, ובהרחבה במשמ' צח וזך ובר, וצמים אלקומ, הטוב והחשוב שבהעם.  אמר אלמנצור בלשאן אלערב, וז"ל: ובה יקאל ללרג'ל הוא מנ צמים קומה אד'א כאנ מנ ח'אלצהם, ע"כ, ובעבר': ובו יאמרו לאדם הו מנ צמים קומה, אם הוא מהזך שבהם.  ומשמ' זו נאותה כאן לפן הענין, ולפי הטענה העקרית של רעי איוב, כי סוף דבר הרשע יכין והצדיק יירש אותו.
[לפי טורטשינר בפרושו יש לחלק את המלים הקודמות (המנקדות במסרת וְאֶל מִצִּנִּים יִקָּחֵהוּ): וְאֻלָם צַנִּים יִקָּחֵהוּ, כלו' ואת כחם וחילם יקח הַצִּנָּמוֹן, ובזה הקבלה מדֻיקת אל ושאף צַמִּים חילם; ולפי זה צַמִּים וְצ‏ַנִּים אחד הם, צִנָּמוֹן וְצִמָּמוֹן, בצֹרת בשדה, שאינו מביא אלא שבלים ריקות וצנומות. ועל כן: קצירו רעב יאכל, כלו' את קצירו יאכל והוא (עצמו) רעב.  ועי' גם בהערה לקמן, והערה לערך ב. צֵן.]