א. צָמַם

°, פ"ע, בינ' נק' צַמָּה, — מתכסה בצעיף, בצמה1, ואמר המשורר: יום באה עפרת היופי אלי בצעיף החן צמה, נמתי לה, הסירי ממך מפניך יפה תמה (ר' משה דרעי, לקוטי קדמוניות, פד).



1 [ע"פ הבנת צַמָּה במשמ' צעיף. ועי צִמְצֵם.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים