צִמֵּעַ
*, צימע, צומע1, תוש"ז, — בעל מום באזן, לקוי באחד מלקויי האזן: הצמם והצמע, איזהו צמע שאזניו קטנות (בכורות ז ד). יש דברים שהן כמומין ואינן כמומין וכו' ואלו הן עז שאין לו קרנים ורחל שיש לו קרנים והצימח והצימם והצומע (בבלי שם מד.).2
1 [עי' צִמֵּחַ, הערות.]
2 [בבבלי (בכורות מד.) נאמר: תנא אף הצימח לא הוו ידעי רבנו מאי צימח שמעו לההוא טייעא דהוה קאמר מאן דבעי צימח ואישתכח גדיא חזיזא. גרסת הערוך: הצימע, צאן בעי צימע ואשתכח גדיא חזיזא. וב(מדרש והזהיר במד' קלג): שמעו ערבי אחד אומר מי יקנה צומע ומצאו גדי מחוזז.]