*, פ"ע, — צָנַן הדבר או האדם, נעשה קר, נעשה לו קר, sich abkuhlen; se refroidir; to cool down: נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור ואת המים היפים ברעים בשביל שיצנו1 (שבת כב ד). דרכה של אש שאם קרב אדם אצלה נכוה רחק ממנו צנן2 (מכי' בחדש ד). מעתה אפי' רותחין יהו אסורין מאחר שדרכן לצון3 (ירוש' ע"ז ה ג). כל שהיום עולה הוא מרתיח וכו' כל שהיום שוקע הוא צונן (מד"ר בראש' יט). ובהשאלה, נתקררה תאותו: חמורה שהיא תובעת זכר מרביעין אותה שלא תיצן4 (ר' יודה, ירוש' פסח' ד ח). ואני מתירא שמא תיצון (החמורה) ותמות (חייא בר אדא, מד"ר בראש' כ). — ובינ' פוע' צוֹנֵן5, קר, וגם בלי שם עצם במשמ' תבשיל קר, מים קרים וכדו': הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה אפי' מטפוסין הרבה (ר' מאיר, דמאי ה ג). הביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין (שבת ג ד). מיחם שפינהו לא יתן לתוכו צונן בשביל שיחמו (שם שם ה). נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור וכו' ואת הצונן בחמה בשביל שיחמו (שם כב ד). מי שנפרקה ידו או רגלו לא יטרפם בצונן אבל רוחץ כדרכו ואם נתרפא נתרפא (שם שם ו). כיצד מפרישין חלה בטמאה ביום טוב וכו' ר' יהודה בן בתירא אומר תטיל בצונן (פסח' ג ג). תפח (הבצק) תלטוש בצונן (שם שם ד). היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו אמר קונם לביתך שאיני נכנס, טיפת צונן שאיני טועם לך. מותר ליכנס לביתו ולשתות ממנו צונן, שלא נתכוון זה אלא לשום אכילה ושתיה (נדר' ח ז). קומקום שניקב ועשהו בזפת ר' יוסי מטהר שאינו יכול לקבל את החמין כצונן (כלים ג ז). הביאו לפניו דלי של צונין במקור נדפס 'צוני' (תוספת' ברכ' ד יד). נכנס ביום טוב ומזיע ויוצא ורוחץ בצונין (שם שבת ג ג). קונם לעיר שאני נכנס ולטיפת צונן שאני טועם מותר ליכנס ולרחוץ צונן ואסור לאכול ולשתות (שם נדר' ד ט).  כלי כסף משתמש בהם בצונין אבל לא בחמין מפני שמשחירין (שם ב"מ ב כב). דברים שבידוע שנשתמש (הגוי) בהם כגון הכוסות והצלוחיות מדיחן בצונן וכו' (שם ע"ז ח ב). ר' יוסי בר' חנינא ראו אותו טובל אם לקירויו לא ידעין, אם להקר גופו שאין רחיצת צונין6 רחיצה לא ידעין (ירוש' ברכ' ב ז). צונין שנעשו חמין מותרין (שם תרומ' ח ה). אין משתטפי' לא בחמין ולא בצונין (שם שבת ג א). נראין דברי' בדבר שדרכו לבוא בצונין אבל דבר שדרכו לבוא ברותחין וכו' הוא מקנב (ר' אבהו, שם פסח' ד ד). עששות של ברזל היו מרתיחין אותן מערב יום הכיפורים ומטילין לתוך הצונין כדי שתפיג צינתן (ר' יהודה, שם יומא ג ה). תני תנור וכירים חדשים אין סכין אותן בשמן ואין טולין אותן במטלית ואין חוסמין אותן בצונן7 בשביל שיתחסמו (שם מו"ק א ט). שאם כוייו על כף ידו וצבת וכו' או שהטיל עליו שלג או צונן8 במקום שאינו נראה חייב לרפותו (ר' יצחק, שם ב"ק ח ג). איזו היא שעה שהשמש חם וצל צונן, הוי אומר בארבע שעות (רב אחא בר יעקב, ברכ' כז.). אסרו להן חמי טבריה והתירו להן את הצונן (ר"ש בן פזי בשם ריב"ל בשם בר קפרא, שבת מ.). רחץ בחמין ולא נשתטף בצונן דומה לברזל שהכניסוהו לאור ולא הכניסוהו לצונן (שם מא.). נותן אדם חמים לתוך הצונן ולא הצונן לתוך החמין (בית שמאי, שם מב.). טובה טיפת צונן שחרית ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית מכל קילורין שבעולם (שמואל, שם קח:). זה (חמץ) תשמישו ע"י חמין וזה (יין נסך) תשמישו על ידי צונן (פסח' ל:). כל הכלים שנשתמשו בהן חמץ בצונן משתמש בהן מצה חוץ מן בית שאור הואיל שחימוצו קשה (שמואל, שם שם.). ילמדנו רבינו, בנשים זריזות או בנשים שאינן זריזות, בעצים לחים או בעצים יבשים, בתנור חם או בתנור צונן (ר' עקיבא, שם מח:). באו ושאלו אותו (את ר"ג), אמר להם בית המטבחים רותח או צונן, אמרו לו רותח, אמר להם לכו והטילו עליה (על הלטאה) כוס של צונן, הלכו והטילו עליה כוס של צונן וריחשה (שם פח:). בימות החמה וכו' כל העולם כולו רותח ומעיינות צוננין9 בימות הגשמים וכו' כל העולם כולו צונן ומעיינות רותחין (ר' נתן, שם צד:).  זו (המחתה) חמה וזו (הכף) צוננת (יומא מז.). לא שנו אלא שנפל לתוך גריסין רותחין, אבל נפל לתוך גריסין צוננין והרתיחן נעשה כמי שהשביח ולבסוף פגם ואסור (שמואל, ע"ז סז.). דברים שנשתמש בהן ע"י צונן כגון כוסות וקיתוניות וצלוחיות מדיחן ומטבילן והן טהורין (ת"ר, שם עה:). אפילו נתכוונו למזוג בחמין ומזגו לו בצונן, בצונן ומזגו לו בחמין (ערכ' טז:). הלומד תורה בילדותו דומה לאשה שהיא לשה בחמין, והלומד תורה בזקנותו דומה לאשה שהיא לשה בצונן (ר' נהוראי, אדר"נ כג). למלך שהיו לו כוסות רקים, אמר המלך אם אני נותן לתוכן חמין הם מתבקעין, צונן10 הם מקריסין (מד"ר בראש' יב). לבאר עמוקה מלאה צונן והיו מימיה צוננין ויפין ולא היתה בריה יכולה לשתות הימנה (שם שם צג). דרכו של מלך להיות אוכל פת חמה, שמא צוננת וכו'11 (שם ויקר' לב). כשתראה אותי נותן רותחין הוי נותן צונין וכשתראה אותי נותן צונין הוי נותן רותחין (שם דבר' ג). שתה מן הבור הזה שמימיו זכין וצונן (מד"ר קהלת, שמור רגליך). ואייתי ליה תבשילים צוננים בשבתות ותבשילים רותחים בחולא (פסיק' רב', י' הדברות תליתאה, קכ:). — ובסהמ"א: מקום בית השחיטה צונן הוא (והזהיר, ויקר', יז). מפני שבחוצה לארץ יש מקום צונן ומתעכב האביב (קטעי בן מאיר, JQR NS V, עמ' 546). דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום או שמא פת צוננת של תשעה ימים (רש"י, ויקר' כד י). נוטל מן היין ונותן לקערה לתוך תבשיל צונן ואוכל אבל לא לתוך הקדרה אעפ"י שהיא צוננת מפני שהיא בבור קטן (רמב"ם, מעשר ג יט). אמבטי של מרחץ שהיה מלאה מים חמין אע"פ שהוא כלי שני אין נותנין לה מים צונננים (לבוש, או"ח שיח יא). — ובינ' פּעוּ' °צָנוּן, באותה משמ': וששאלתם מרחץ של גוי שלא פקקו נקביו מע"ש ומימיו משוכים בשבת בצנור שהמים צנונים מתוכו ואותם מים צנונים מותר לישראל לרחוץ בהם בשבת ליכנס בבית חיצון לרחוץ בהם או לא (רב נטרונאי גאון, תשו' גאו', מילר, בית תלמ' ד, 151). — °ובמשמ' מי שנתקררה תאותו: אב לכל הצנונים, שהרי אשה בחורה שכבה אצלו ונצטנן ולא נגע בה (פרוש רש"י, דהי"א ב יא). — וברפואה °צְנוּנָה, מצב שהחולה מרגיש בו מזמן לזמן צנה וקר כמו צמרמֹרת: הקדחת והשחפת וצנונה אשר תקדיח ותרעיד יום אחד ותחדל יומים (אסף, 125). 

— פִע', *צִנֵּן, — צִנֵּן את התבשיל, המים וכדו', עשה שיהיו צוננים, קֵרר אותם: כוואו על ציפרנו ועל כף רגלו ולא רשם בו, טענו אבנים וציערו, הטיל שלג על ראשו וציננו, הרי זה נותן לו דמי צערו (מכי', מס' דנזיקין ח). היו רותחין וציננן (ירוש' ע"ז ה ג). כל הקורא ק"ש ומדקדק באותיותיה מצננין12 לו גיהנם (ר' חמא ברבי חנינא, ברכ' טו:). כאן לחממה כאן במקור נדפס 'כהן' לצננה (רב פפא, שבת נג.). אמר לפניו (שר הברד), רבש"ע ארד ואצנן את הכבשן ואציל לצדיקים הללו מכבשן האש (ר"ש השלוני, פסח' קיח.). מה עשה הקב"ה, סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבא (ב"ב עד:). אדם הראשון היה מיסב בג"ע ומלאכי השרת עומדין בגן עדן לקראתו וצולין לו בשר ומצננין לו יין (ר' יהודה בן בתירה, אדר"נ א). איקונין של אביו ראה (יוסף) וצינן דמו13 (רב הונא בשם רב מתנה, מד"ר בראש' צח). כשהיתה המצרית לשה את העיסה ומסקת את התנור באין הצפרדעים ויורדין לתוך העיסה ואוכלין את הבצק ויורדין לתוך התנור ומצננין אותו ונדבקות בפת (שם שמות י). שחין למה בא עליהן, מפני ששמו את ישראל לחום להם חמין ולצנן להם את הצונן (שם שם יא). — ובסהמ"א: וצריכה שני כלים, אחד שמקטפת בו ואחד שמצננה בו (הלכ' פסוק' לתלמידי רב יהודאי גאון, 16). צננך (עמלק את ישראל) והפשירך מרתיחתך (רש"י, דבר' כה יח). אפה בו את הפת ולא צננו, הפת אסורה בהנאה (רמב"ם, עכו"ם ז יג). וחמור או סוס הבאים מן הדרך ונתחממו ונתיגעו והאוכף עליה' והוא צריך להסירו מהם כדי לצננם (לבוש, או"ח שה ט). — ואמר המשורר: ואל צד השמאל טחול לצנן יקוד הלב אשר חם שם יקנן (ר"י זבארה, בתי הנפש, שעשועים, דודזון, 165). ולו אתה בעת בא אז עמלק זעום האל לצננו בקרירה14 (עמנו', מחב' ח, 58).

— פֻע',בינ' *מְצֻנָּן, מצונן, — מי שחלה ע"י צִנָּה: אחוזת הדם והמעושנת והמצוננת ושאכלה הרדופני ושאכלה צואת תרנגולים וכו' מותרת משום טרפה ואסורה משום סכנת נפשות (חול' ג ה). — ובסהמ"א: שהמצונן מקור צריך שיכנס במרחץ (פרוש אבן רשד על חרוזי אבן סינא). — ובמשמ' קר המזג, חסר תאוה מינית: אחאב איש מצונן היה ועשתה לו איזבל שתי צורי זונות במרכבתו כדי שירא' אותן ויתחמם (רבא, סנה' לט:). — ובסהמ"א: בכל חומאו וכו' בכחו כשדמו חם בבחרותו, אבל זקן מצונן וכו' (ערוך ערך חמא).

— הִפע', *הֵצֵן, הצין, היצן, הִצְנִין, — א) כמו פִע': ממלא אדם כוס מים ונותנו על הספל בין להחם הצונן ובין להצין החמים (תוספת' שבת ג ח). הנכנס למרחץ מחים15 לו את הצונין ומצינין16 לו את החמין (שם ב"מ יא לב). שמו ישראל להחם להם את החמין ולהצנין17 להן את הצונין, לפיכך הביא הקב"ה עליהן שחין (סדר אליהו רבה, מהד' איש שלום, פרק ח, 42). צנצנת אחת, לא אמרתי אלא כלי שמיציין18 יותר מחבירו, ואיזה הוא כלי שמיציין יותר מחבירו, הוי אומ' זה כלי חרש (מדה"ג, שמות טז ג, הופמן, 179). — ב) ובמשמ' פ"ע, הצן כמו צָנַן, התקרר19, ובהשאלה נתקררה תאותו: חמורה שתובעת זכר מרביעין אותה בשביל שלא תצין20 (תוספת' מו"ק ב יא). היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי, בא לו בארוכה חייב ובקצרה פטור, איזו היא קצרה שלו, יצן (ירוש' הורי' ב ה). היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי וכו' מה יעשה, רב יהודה בשם שמואל יצן, לא היצן, א"ר יוסי קורא אני עליו אל תקרב אל תפרוש (שם שם). יטוח ראשי אצבעותיו בכותל ויהא מיצן (בשם רב חונה, שם שם). תלה (יוסף) עיניו וראה איקונין של אבינו יעקב מיד היצן21 (רב חונה בשם רב מתנה, שם שם).

— הָפע', *הוּצַן, — כמו קל, הוסר חֻמּוֹ, קררו אותו: נטל ממנה (מע"ז) עצים אסורין בהנאה הסיק בהן את התנור אם חדש יותץ ואם ישן יוצן (ע"ז ג ט). תנור שהיסיקו בקליפי עורלה אם חדש יותץ אם ישן יוצן (תוספת' ערלה א ז). בין חדש ובין ישן יוצן (פסח' כו:). 

— הִתפ', *הִצְטַנֵּן, — כמו קל, נעשה קר, וצוֹנֵן: בהמה שאחזה דם אין מעמידין אותה במים בשביל שתצטנן (שבת נג:). משעה שגוזזין אותה (את הרחל) טומנין לה עזק בשמן ומניחין לה על פדחתה כדי שלא תצטנן (שם נד:). הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה (בשבת) אפילו בתקופת תמוז (שמואל, שם קכט.). אילמלא לא נצטננו הגחלים מידו של כרוב לידו של גבריאל לא נשתיירו משונאיהן של ישראל שריד ופליט (ר' שמעון חסידא, יומא עז.). מותר להצטנן בפירות (רב יהודה, שם עח.). חמורה שתבעה מרביעין עליה זכר בשביל שלא תצטנן22 (ר' יהודה, מו"ק יב.). בשעה שכורעת לילד יריכותיה מצטננות כאבנים (ר' חנן, סוטה יא:). נס נעשה להם (לאנשי דור המבול) שנצטננו בצידי התיבה (זבח' קיג:). — ובסהמ"א: רב יהודה מצטנן בדלעת, רבא מצטנן בתינוק23 (הלכ' פסוק' לתלמידי רב יהודאי גאון, 23). וחשאי בנפשאי מבינתא דרישי עד טופרא דכרעאי, פירוש נצטננתי, מסתפינא דילמא מנכו לי מזכוותאי, שמאוד הייתי מצטנן ועושין לי נס שאנצל ומנכין לי מזכויותי (ערוך ערך חש). אישי כהן גדול עמוד והצטנן מעט24 על הרצפה כדי שלא תישן (רמב"ם, עבודת יוה"כ א ח). ומגדולי החכמים היו מצטננים בפירות הדלועים בקישואים ודומיהן (המאירי ליומא פרק ח דף עח, סט:). מוללין מלילות ביו"ט להיות רכות ומתקיימות סמוך לקלייתן באור וכשמצטננות מתקשות ומותר למלול ביו"ט (ספר הישר לר"ת, חלק שו"ת צז). שמא כשירצה להטמינו (את המאכל) ימצא קדירתו שנצטננה וירתיחנה תחילה קודם שיטמננה כדי שתשמור חומה עד למחר (לבוש, או"ח רנז א).