ב. צָנַן

°, קל לא נמצא.

— הִפע', °הִצְנִין,— דקר בצנינים, בקוצים, ואמר הפיטן: נכחו אם יזין לשוטט ולהצנין (ר' שמעון בר יצחק, אמהות, ברכת נישואין, מחזור ויטרי, 596).

חיפוש במילון: