קל לא נמצא במקורות הקדומים, ועי' צָנוּעַ.

— הפע', הַצְנֵעַ, — הִצְנִיעַ לכת, הלך בִּצְנִיעוּת, בענוה ושפלות, בהכנעה: הגיד לך אדם מה טוב ומה יי' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד וְהַצְנַע לכת עם אלהיך (מיכה ו ה).  — ואמר בן סירא: אביעה במשקל רוחי ובהצנע1 אחוה דעי (ב"ס גני' יד כה). מלל שב  כי הוא לך והצנע שכל1 ואל תמנע שיר (שם לה ג). — ובתו"מ: והיו מטרוניות באות ונושקות עפר רגליה של שרה ואומרות לה עשי מצוה והניקי בנים שלנו, והיה אברהם אבינו אומר, שרה, אין זו שעה של הצנע2, קדשי שמו של הקב"ה ושבי בשוק והניקי בניהן (פסיק' ר"כ, שוש אשיש, בובר, קמו:). — והִצְנִעַ עצמו, במשמ' זו3: מה כלה זו כל ימים שהיא בבית אביה מצנעת עצמה4 ואין אדם מכירה וכשבאת ליכנס לחופתה היא מגלה פניה וכו' (ר' שמעון בן לקיש, מד"ר שמות מא). אשה שהיא מצנעת עצמה אפי' היא ישראלית ראויה היא שתינשא לכהן (שם במד' א). מהו פי החירות מקום קבוע לזנות היה לפי שהצניעו עצמן ביציאתן ממצרים נקרא פי החירות (שם שם כ). — *והִצְנִיעַ את פלוני מן העין, הסתיר אותו: אמר הקב"ה (ליוסף) אתה הצנעת לאמך מן העין והגבהת את עצמך, אני פורע לך ומגביהך (שם בראש' צ). — *והִצְנִיעַ דבר, שם אותו הצדה לשמירה, שמר אותו לזמן אחר,  zur Seite legen, aufbewahren; metre à coté, conserver; to put aside, keep: המוצא פירות בדרך ונטלן לאוכלן ונמלך להצניע לא יצניע עד שיעשר (דמאי ג ג). כל הכשר להצניע ומצניעין כמוהו, הוציאו בשבת חייב עליו חטאת (שבת ז ג). ולא אמרו כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן (ר' שמעון, שם ח א). ציפורת כרמים בין חיה בין מתה כל שהוא, שמצניעין אותה לרפואה (שם ט ז). אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא, שמצניעין אותו לקטן לשחק בו (ר' יהודה, שם שם). המצניע לזרע ולדוגמה ולרפואה והוציאו בשבת חייב בכל שהוא (שם י א). המצניע את החבית שלא תשבר או שכפאה על פיה על מנת לנגבה למלאות בה כשר (פרה ז ח). כל שאין כיוצא בו כשר להצניע והוכשר לו להצניעו והצניעו ובא אחר והוציאו הרי זה חייב (ר' שמעון בן אלעזר, תוספת' שבת ח ז). אגוז וצרור והוא נוטלן ומצניען ומביאן לאחר זמן גזילו גזל גמור (ירוש' מע"ש ד ד). שכן עני חופרן גומא להצניע בה פרוטותיו (ר' ירמיה, שבת קב:). — *והִצְנִיעַ את הקוץ והזכוכית, סלקם הצידה, הטמינם, שלא ינזקו בהם בני אדם, וכדו': המצניע את הקוץ והזכוכית והגודר את גדרו בקוצים וכו' (ב"ק ג ב). חסידים הראשונים היו מצניעים קוצותיהם וזכוכיותיהם בתוך שדותיהן ומעמיקים להן ג' טפחים כדי שלא יעכב המחרישה (ת"ר, בבלי שם ל.). — ואמר הפיטן: טרחה ויהבה עליך משלכת, יראתך סֹמכת בהצנע לכת (ר' יוסף בן אביתור, אלהים אמץ, שעה"ש 15). — ואמר המשורר: כן אלך לי הצנע, השלך יהבי על אדני שחק, חושב בני תבל כמר וכשחק (כהנת אברהם א לח טו). 

— הָפע', *הֻצְנַע, בינ' מֻצְנָע, מוצנע, — שהִצְנִיעוּ אותו: ואהיה אצלו אמון וכו' אמון פדגוג, אמון מכוסה, אמון מוצנע (ר' הושעיה רבה, מד"ר בראש' א). מלמד שהיו מוצנעים עמהם מימות יעקב אבינו (ר' לוי, שם שה"ש, עד שהמלך). — ומקום מוצנע, נסתר: אם היתה (החבית) מונחת במקום תורפה יניחנה במקום המוצנע ואם היתה מגולה יכסנה (ר' אליעזר, תרומ' ח ח). אם היתה מונחת במקום מוצנע יניחנה במקום תורפה ואם היתה מכוסה יניחנה (ר' יהושע,שם שם). המסלת קב או קבים לסאה לא יאבד את השאר אלא יניחנו במקום המוצנע (שם יא ה). מחולל על המעות נוטל תרומה ותרומת מעשר ומניחה במקום המוצנע (תוספת' דמאי ח ח). — ואמר הפיטן: אבן שתיה, בית הבחירה, גרן ארנן, דביר המוצנע הר המוריה והר יראה (אבן שתיה, הושענות).

— פִע',*צִנַַּע, — צִנַּע את פלוני, הכריחו להִצְטַנֵּעַ5: מי הוא זה שבא לרדותנו בתוך ביתינו וכו' מי הוא מי זה שבא לצנעינו בתוך ביתינו (רבי, ירוש' ביצה ה ב).

— קל, °צָנַע,— הֶחְבִּיא, הסתיר, ואמר הפיטן: על חטא שחטאנו לפניך בלצון אנא צָנְעָה תחתית דיוטה (יום כפורים, סליח' שחר' יוה"כ).

— נִפע', °נִצְנַע, — הסתיר עצמו, התחבא: עד האידנא קודם פתיחת החלונות כשאתה בחצר הייתי צריך להצנע ממך וכשהיית בבית לא הייתי צריך להצנע (רגמ"ה, ב"ב נט:). — וכמו הָפע', הֻצְנַע, הֻסְתַּר, נגנז, ואמר המשורר: נלכד מעון קדש וארון נלקחה אוי אוי ולוחות הברית נצנעו (יעקב פראנשיס, קינה, הוס' למתק שפתים, מק"נ, 98).

— הִתפ', °הִצְטַנַּע, — החביא והסתיר עצמו6: כי ראיתי שאיש נפנה לפני האשה ואשה לפני איש ולא מצטנעים זה מזה (שכל טוב, בראש' כ יא). ומה שפסק ראב"ן שאם יש מקום בחצרו שיכול להצטנע שם אינו יכול למחות, יש להשיב וכו' (מרדכי, ב"ב סי' תעא).