1, ש"ז, מ"ר צַנְתְּרוֹת, — שְׁפֹפֶרֶת או אבוב דק לצקת דרך בה השמן מפח השמן להמנורה, Röhre; tube: ואמר אליו מה שתי שבלי הזיתים אשר ביד שני צַנְתְּרוֹת הזהב המריקים מעליהם הזהב (זכר' ד יב). — ואמר המשורר: וזיתי המנורה שתולים בעזרה ותמלא צנתרה בגרגרי האמירים (ר"ת, הכרעות, תשו'  דונש על מנחם, 80).