1, ש"ז, מ"ר צִנּוֹרֶיךָ, *צִנּוֹרוֹת, °צִנּוֹרִים. — א) חלק בבנין שלא נתבררה בדיוק מהותו: כל מכה יבוסי ויגע בַּצִנּוֹר ואת הפסחים ואת העורים שנאו נפש דוד (ש"ב ה ח). — ב) חריץ או שפופרת אשר מי מעין וכיוצא בזה עֹברים שם ממקום למקום, Kanal, Rinne; conduit, rigole; canal, conduit, ובהשאלה לזרמי המים בים וכדו': תהום אל תהום קורא לקול צִנּוֹרֶיךָ כל משבריך וגליך עלי עברו (תהל' מב ח). —  ובתו"מ: במשמ' שפופרת, Röhre; tuyau; pipe: היין (חיב במעשרות) משיקפה, אף ע"פ שקפה קולט מן הגת העליונה ומן הצנור ושותה (מעשר' א ז). קולט אדם מן המזחילה למטה מעשרה טפחים, ומן הצנור מכל מקום שותה (עירוב' י ו). המניח כלים תחת הצנור א' כלים גדולים וא' כלים קטנים וכו' פוסלין את המקוה (מקוא' ד א). החוטט בצנור2 לקבל צרורות, בשל עץ כל שהוא ובשל חרס רביעית (שם שם ג). היו זיתיו נתונים בגג וירדו עליהן גשמים, אם שמח, בכי יותן, רבי יהודה אומר אי אפשר שלא לשמוח, אלא אם פקק את הצנור או אם חלחל לתוכן (מכשיר' ג ו). עמד תחת הצנור להקר או לידוח בטמא טמאין ובטהור בכי יותן (שם ד ב). הקיש על המריש על המלבן על הצנור ועל הדף וכו' טהור (זב' ד ב). השוכח כלי תחת הצינור, נמנו ורבו בית שמאי על בית הילל (תוספת' שבת א יט). אין עושין לה צינור אבל עושין לה מזחילה, שלא יאמרו צינורו של פלוני מקלח מים בשבת (שם עירוב' ט כב). צינור המקלח לרשות הרבים אחד יין ואחד שמן קולט בין ביד בין בכלי ומכניס בתוך ביתו (שם שם יא ו). צינור בחצר אין לו חזקה, מקום קילוחו יש לו חזקה (שם ב"ב ב יג). צנור המקלח למקוה והמכתשת נתונה לצדו ספק מן הצנור למקוה וספק מן המכתשת למקוה פסול וכו' (שם מקוא' ב ב). אם היתה מזחילה מותר, עונת גשמים מותר, צינורות מקלחין אסורין (ירוש' כלא' ט ב). המניח כלים תחת הצינור על ששה ספיקו שורפי' את התרומה (שם שבת א ה). ממשיכין יין בצנורות לפני חתן ולפני כלה (ברכ' נ:). סתם צנורות מקלחים הם (ערוב' פח:). צינור שעלו בו קשקשין3 ממעכן ברגלו בצינעה בשבת ואינו חושש (נחום איש גליא, כתוב' ס.). צינור המקלח מים לחצר חבירו ובא בעל הגג לסותמו, בעל החצר מעכב עליו (רב יהודה בשם שמואל, ב"ב נט.). העבים משמיעין את קול צנורותיהן לימים, וימים משמיעין את קול צנורותיהם לתהומות ותהום קורא אל תהום להעלות מים וליתן לעבים (פדר"א ה). — ובהשאלה לשטף דם: כד דמך ר' יסא בר חלפות' משכו צנורות דם בלדוקיא (ירוש' ע"ז ג א). — ובהשאלה למקור הבתולים: ראה שמא נגע בצנור אלא הביא את הנערה האהלה והוציא את בתוליה באצבע אם טהרה בבתוליה היא לך מפי הגבורה (פדר"א טז). — ובסהמ"א: וכי בור מתמלא מחוליתה אלא אם כן המשיכו לה צנורות4 ממקומות אחרים (ר' יוחנן, מדה"ג דבר' ז טו, הסגלה, 86). והוושט להיותו צנור להבאת המאכל מן הפה אל האצטומכא (פרוש יצירה לאבוסהל בן תמים, עו). הרוצה להוציא צינור על חצר חבירו כדי שיקלח שם המים וכו' בעל החצר מעכב עליו (רמב"ם, שכנים ח ה). והאזנים תצלנה לרגשת קול הכנור ושפעת מי הצנור (ר' יהדה חריזי, תחכ' ג, 36). ואם נת' צינור בפי המזחילה לקבל מימי מזחילה וכו' (טוחו"מ קנג יג). רצה בעל הגג לעקור הצנור מצד זה ולהחזירו לצד אחר וכו' (שו"ע חו"מ קנג ז). —  °וצִנוֹרֵי דם שבגוף: ישים נא הקורא את לבו על הצנורים הם הנודעים בשם צנורי הדמעות, Thränenkanale, יען כי דרכם פשה יפשה נגע האסכרה וכו' (י' טובים, הדיפתיריה, 16). בעצם הקרום מונחים כה וכה כיסי דם לבן קטנים עם צנוריהם היוצאים מקרבם והמובילים את דם הלבן המוכן בכיסים אל תוך צנורי דם הלבן הגדולים וכו', בעצם הקרום ובתחתיתו יעברו עוד צנורי דם רבים המשפיעים מזון גם כן למכסה הקרום אשר אין לו צנורי דם בפני עצמו (שם, 20). –ואמר הפיטן: ירית חץ בנץ החזר גלגליך צנוריך וכל משבריך וגליך (מאיר בר יצחק, ויושע אור ישראל, יוצ' שבת א אחה"פ). —  °ובהשאלה בלשון המקֻבלים במשמ' מעבר שעובר בו שפע הכחות: דע כי זה השם הנקרא אדנ"י הוא ההיכל הגדול וכו' ובו יתחברו כל הנחלים הנמשכים מן י"ב מעלות הכת"ר וכו' ומן ע' צנורות הבאים דרך קו האמצעי וכו' (ר"י גיקטיליה, שערי אורה, מנטובה, יג). ואל החלל הזה התפשט (אין סוף) והשתטח מחדש, אך לא כלו ולא מכל צד, כי אם מצד אחד, ציירו ונתן לו הכח והיכולת דרך צינור או מעבר אחר וכו' שער השמים לר' אברהם כהן אירירה ה ח). צנור יאמר על שתוף המביטים ממדה לחברתה להמשיך תוספ' שפע אל התחתונות כשהיא מתעורר' תחלה בקשוטיה מול העליונ' (רמ"ע מפאנו, עסיס רמונים ז א יט.). ושתוף האור המתעורר ומתנוצץ מזו לזו ומזו לזו שע"י יושפע שפע מזו לזו תקר' צנור מפני שע"י נשאב השפע מן העליונה לתחתונה (שם שם, כ.).5