ש"ז, צָעַד, כנ' צַעֲדִי, צַעֲֲדֶךָ, צַעֲדוֹ, מ"ר צְעָדִים, צַעֲדֵי, צְעָדַי, צְעָדָיו, צְעָדֶיהָ, צְעָדֵינוּ, — צַעֲדוֹ של אדם בהליכה, פְּסִיעָתוֹ, שימת רגלו האחת לפני השניה בלכתו, schritt; pas; step: ויהי כי צעדו נשאי ארון יי' ששה צעדים ויזבח שור ימריא (ש"ב ו יג). תרחיב צַעֲדִי תחתני ולא מעדו קרסלי (ש"ב כב לז). ידעתי יי' כי לא לאדם דרכו לא לאיש הלך והכין את צַעֲדוֹ (ירמ' י כג). בלכתך לא יצר צַעֲֲדֶךָ ואם תרוץ לא תכשל (משלי ד יב). רגליה ירדות מות שאול צְעָדֶיהָ יתמכו (שם ה ה).  לב אדם יחשב דרכו ויי' יבין צַעֲדוֹ (שם יו ט). שלשה המה מיטיבי צָעַד וארבעה מיטבי לכת (שם ל כט). יצרו צַעֲדֵי אונו (איוב יח ז). הלא הוא יראה דרכי וכל צְעָדַי יספור (שם לא ד). כי עיניו על דרכי איש וכל צְעָדָיו יראה (שם לד כא). צדו צְעָדֵינוּ מלכת ברחבתינו (איכה ד יח). — ובמדר': ולא צרו צעדיו של יעקב ולא נכשל כחו וכגבור גלל את האבן מעל פי הבאר (מד"ר תהל' נא). —  ובסהמ"א: ומרימי לא ענתה דבר כי שתקה כי אם צועקת והולכת אל המות בלא פחד ובלא יראה כאשר תלך את בית השמחה ולא שנו את פניה ולא שנתה צעד הליכתה (יוסיפון, גינצבורג, רצו). שנים שלשה ימים נהוג בעצמך כאדם המכין צעדיו לגלות (רש"י, יחזק' יב ג). ואחר כך אומר גדלו שיש בו ששה תיבות כנגד ששה צעדים של נושאי הארון (תוס' מגי' לב., ד"ה גוללו). — ואמר המשורר:  גביר על חוג תבונות משכנותיו ובשביל המזמות לו צעדים (משה דרעי, לקו"ק, נג). שובו בחורי כי מאוד צרו לי צעדי זקן אשר אצו (רמב"ע, תרשיש ה, 49). ירחיבי את צעד פתי יום מלכת בבין יצר (שם י, 86). ומדבר יהודית המדבר עלי אפניו ועוד מאמר מערב ומעניו וצחותיו, וצעדו במועצה בחכמה ובמליצה ומוסר לשון יון משליו וחידותיו (ראב"ע, בשם אל, כהנא א, 201) וילך כפוף קומה כאגמון וצדו און צעדיו ופעמיו מדרוך את כסלותיו (שם שם, 202).  אתך השר היקיר הנחמד יפדה צור ממעד, ברבותיך יעדיף ויישר לך נהל בכל צעד (ד"ה של יהודי מצרים וא"י, ב, יעקב מן, 54). —  °כלי הצעד, במשמ' אבר המשמש להליכה, רגל: ומזה (משרש פשׂע) נגזר למקום הערוה עד המפשעה כי הוא תכלית כלי הצעד (ר"י א"ת, שרשי ריב"ג, פסע).