פ"ע, יִצְעֲרוּ, יִצְעָרוּ, — צָעַר, היה צעיר, היה, מעט הכמות או האיכות, gering sein; être de peu d'importance; to be degraded: והרבתים ולא ימעטו והכבדתם ולא יִצְעָרוּ (ירמ' ל יט). יכבדו בניו ולא ידע וְיִצְעֲרוּ ולא יבין למו (איוב יד כא).

— הִפע', *הִצְעִיר, — הִצְעִיר את עסקיו, את עצמו, הִקְטִין, מִעֵט: וכי מן התולדות אין אנו יודעים שהוא (אפרים) הצעיר, אלא מה הוא הצעיר, על ידי שהיה מצעיר את עסקיו1 זכה לבכורה, הגדול שהוא מצעיר את עסקיו על אחת כמה וכמה (רב חונייא, מד"ר בראש' ו).

— הָפע', בינ' *מֻצְעָר, מוצער, — מֻעָט, קטן בכמות: אלא מתוך שישיבתה (של צוער) קרובה עונותיה מוצערין2 (רב, שבת י:). — ובסהמ"א: מלכות מוצערת3  ונבזית (רש"י, דני' ח ט).

— הִתפ', *הִצְטַעֵר, — עשה עצמו קטן, הִתְכַּוֵּץ: למלך שיצא לו למדבר והביאו לו מטה קצרה, התחיל מצטער בעצמו ומדחק באבריו, כיון שנכנס למדינה, הביאו לו מטה ארוכה, התחיל פושט עצמו ומותח איבריו (ר' עזריה בשם ר' יהודה בר' סימון, מד"ר שה"ש, הנך יפה דודי).

— נִפע', °נִצְעַר, — נעשה מעט הכמות או האיכות, נתמעט, ואמר הפיטן: והננו בכל יום הולכים ודלים, נתמעטים ברבות הזמנים, ונצערים בסגות השנים (רסע"ג, בקשה ב, סדור רסע"ג, עז). — ואמר המליץ: נמעטו ונצערו אוהבי לשון הקדש בדור יתום הזה (רמא"ג, הצרפתים ברוסיא, הקד').