*, צוער, ש"ז, — שָׁר, מְזַמֵּר1, Sänger; chanteur; singer: אין פוחתין מי"ב לוים עומדים על הדוכן ומוסיפים עד לעולם, אין קטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוים עומדים בשיר, ולא היו אומרים בנבל וכנור אלא בפה כדי ליתן תבל בנעימה, ר"א בן יעקב אומר אין עולין למנין ואין עומדין על הדוכן אלא בארץ היו עומדין וראשיהם מבין רגלי הלוים, וצוערי הלוים היו נקראין2 (ערכין ב ו). צוערי לויה בני יקירי ירושלם היו בעזרת נשים, ראשיהן בין רגלי הלוים כדי ליתן תבל בנעימה (תוספת' שם ב ב).
1 [עי' בהערה הבאה.]
2 [דברים אלו לא הובנו, וכן לא הובנה הערת הבבלי המעיר על דברי המשנה: תנא וסועדי הלוים היו נקראין, ותנא דידן כיון דהני קטין קלייהו והני עב קלייהו, הני מקטטי והני לא מקטטי קרי להו צערי (ערכ' יג:), שהמפרשים פרשו בה מלשון א. צַעַר, כאלו צער גרמו צוערים אלו ללויים ע"י שירתם היפה, שהם הלויים, לא הצטינו בה כמותם. ואולם מלשון ההערה, המדגישה את לשון הקטנות, קטין קלייהו וכו' מקטטי—לא מקטטי, ברור שדרשו צערי כלשון צעירות וקטנות, וכונתם: ע"י תוספת קולם הצעיר היו אלו צֹעֲרִים כלו' מַצְעִירִים את קולם העבה של הלויים. ואמנם אין דברים אלו אלא דרוש של המלה צערי, ועקר חשיבות ההערה אך בזה, שהיא מעידה על כתיב בסמך במקום צערי, צוערי בצדי ועי' לקמן.
ואשר לשאלה מי היו צוערים אלו, אין לסמך על דברי התוספתה כי היו אלו בני יקירי ירושלם, כי המלים "בני יקירי... היו" שבתוספת' באות בפרוש במקום "היו נקראין (או נקרין)" שבמשנה, וברור שאין כאן אלא שבוש, והתוספת "(בני יקירי) ירושלם" באה על יסוד הכתוב (המובא בנוסח התוספתה) שנאמר: ישוע בניו ואחיו קדמיאל ובניו בני יהודה וכו' (עזר' ג ט), אבל אין כאן יהודה שם השבט והארץ אלא שם איש, ובכל מקום אחר (כגון עזרא ב מ ועוד) כתוב במקומו: הלוים בני ישוע וקדמיאל לבני הודויה. ואין אפוא כל ידיעה אחרת על צערים אלו, לא שהיו צעירים (זה רק עפ"י הדרוש שבבבלי) ולא שהיו מבני יקירים בירושלם, אלא עֻבדה זו בלבד, שהכונה למזמרים שעזרו ללויים במקדש בשירה ובנגון.
והרי אין ספק כי דברים אלו על הלויים המשוררים במקדש ועוזריהם מיֻסדים הם על תאורי המקרא המרֻבים בענין זה, וגם הפסוק המובא בתוספתה מעיד על כך, שאת לשון המקרא באים התנאים לבאר. והנה בכמה וכמה מקומות במקרא מובאים כעוזרי הלויים בשירה ובנגון במקדש — השוערים, אשר בטעות חשבו שפרושם שוערי שְׁעָרִים בלבד; וכאן מלה אחרת לפנינו, המקביל אל הערב' שַׁאעִר شاعر שפרושו משורר וממנו שִׁעְר شعر במשמ' שיר, שירה וכדו'. והואיל ושׁין בערב' היא סין שמאלית בעברית, על כן עקר צורת המלה היא שׂוֹעֲרִים, סוערים, ולא שׁוערים.
והנה באת הערת הבבלי ומעידה כי ידוע היה לחכמים, כי מלה זו שׂוערים, סוערי הלויים, היא המלה הבאה אצל התנא שלנו בצורה צוערי הלוים. וזאת כונת הערתם להעיר על הנגוד בין כתיב המקרא וכתיב ה"תנא דידן": תנא (כפי הכתיב שבמקרא) סוערי (כך צ"ל, ז"א שׂוֹעֲרֵי, כי כך לא הקפידו להבדיל בין סין לסמך) הלוים היו נקראין, ותנא דידן וכו' קרי להו צוערי. ועי' בפרטות במאמרו של טורטשינר, לשוננו יג חוב' ב).]