1, *צַפְצֶפֶת, ש"נ, — שם למין ממיני הָעֲרָבָה: ויקח מזרע הארץ ויתנהו השדה זרע קח על מים רבים צַפְצָפָה שמו (יחזק' יז ה). — ובתו"מ: ערבה גזולה ויבשה פסולה וכו', נקטם ראשה, נפרצו עליה, והצפצפה2, פסולה (סכה ג ג). ערבה של בעל ושבהרים כשירה אם כן למה נאמר ערבי נחל, פרט לצפצפה3, איזו היא צפצפה3, העשוי כמסר (תוספת' שם ב ז). ערבי נחל, הגדילות על הנחל, פרט לצפצפה הגדילה בין ההרים, א"ר זירא מאי קראה, קח על מים רבים צפצפה שמו, א"ל אביי ודילמא פרושי קא מפרש קח על מים רבים ומאי ניהו צפצפה, א"כ מאי שמו, א"ר אבהו אמר הקב"ה אני אמרתי שיהו ישראל לפני כקח על מים רבים, ומאי ניהו ערבה, והן שמו עצמן כצפצפה שבהרים (בבלי שם לד.). איזהו ערבה ואיזהו צפצפה, ערבה קנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק, צפצפה קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופיה דומה למגל (ת"ר, שם שם). — ואמר הפיטן: רצונו השלמה רגע, וברא כל בניב שפה, דשאים ועצי פרי ועץ ארז וצפצפה (ר"י נג'ארה, יהלל ניב שפתינו, עולת תמיד, קלא).
1 בערב' צפצפה צפצאפה صفصفة, صفصافة. [צפצפה ולא ערבה (populus), הוא שמו הקדום של העץ salix (עי' לֵו, פלורה III, 323 וכו'). ואמנם ספק גדול הוא אם אף הכתוב ביחזק' התכון לשם צמח זה או זה בכלל, שהרי על שתיל של ארז ולא של salix ידֻבר, והענין דורש הבנה אחרת: וכן תרגמו השבעים ἐπιβλεπόμενον, נצפה, שהכל צופים בו, וולג' in superficie, כלו' צפה למעלה, צפה ועולה, ת"י גפן נצבא, ז"א גפן שתולה. ואמר רד"ק: צפצפה שמו, פ' רז"ל שהוא מין ממיני הערבה הפחותה, וכן פירוש הפסוק, אני עשיתי אותם כערבה הגדלה על מים רבים והם שמו עצמם כצפצפה הגדלה בין ההרים ולדבריהם פירשו שמו שם ישראל עצמו, ויונתן תירגם גפן נסבא שוייה, רוצה לומר אף על פי שלקח זרע וזרעו שם אותו כגפן נטועה כלומר כי במהרה גדלה כי החרצן הנזרע לא יצמח ויגדל במהרה כמו הגפן הנטועה, ע"כ. ונראה שת"י נצבא קרוב לאמת, ושאין צפצפה בעקר אלא צבצבה (מן נצב במשמ' שתל). כדגמת שבשבת. שתיל, שרש, שממנו יוצא אילן. ואך ממשמ' זו קבל השם בעבר' ובלשונות האחיות את המשמ' המיֻחדת של שתיל האילן salix. והשוה גם צִפֲּתֻ, מ"ר צִפָּת באשור' במשמ' שתיל או אילן שבגן של עצי פרי.]
2 [במדב"מ: והצפצפת.]
3 [בירוש' סכה ג ג: (ל)צפצפת.]