*, פ"ע, — כמו סִפְסֵף, צפצפה הדליקה, התפשטה: מעשה שעברה דליקה הירדן והזיקה מפני שהיא מרובה, אימתי בזמן שקפצה אבל אם היתה מצפצפת ומהלכת אפילו עד מיל הרי זה חייב (מכי' נזיקין יד). — וצפצפה הגאולה, התפשטה: ר' חייא ור"ש בר חלפתא הוין מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתא וראו אילת השחר שבקעה אורה, א"ל ר' חייא רבה לר"ש בר חלפתא כך תהיה גאולתן של ישראל מצפצפת דכתיב כי אשב בחשך ה' אור לי, בתחלה היא באה קימעא קימעא, ואחר כך היא מנצנצת ובאה, ואח"כ פרה ורבה, ואח"כ מרטבת והולכת (מד"ר שה"ש, מי זאת הנשקפה).1
1 [במד"ר ויקר' לד כתוב: היתה כבר בי' פרוטות ועני עומד בשוק ואין בידו אלא תשעה ובא אחד ונתן לו פרוטה ונטל ככר ואכלה ושבת נפשו עליו, אמר לו הקב"ה אף אתה בשעה שנפשך מצפצפת לצאת מתוך גופה אני משיבה לך, ע"כ. ואולם בערוך ערך צח הגרסה: והשביע בצחצחות נפשך, כשתהא נפשך מצוחצחת לצאת אני מיישבה. ובנוסחתנו לא הובא הפסוק אלא בסוף הפרשה בדרשה אחרת. ואולי יש לפרש מצוחצחת מן א. צחצח במשמ' הנפש נשפכת.]