°, ש"ז, — קול הצפרים המצפצפות וכדו': ואין דבורנו השתחוו להר קדשו והשתחוו להדום רגליו והמחזיר שכינתו לציון וזולת זה אלא כצפצוף הזרזיר (ר"י א"ת, כוזרי ב כד). מי שהחזיק לעשות מלאכת דם או נבילות וכו' ויבואו העורבים וכיוצא בהן בגלל הדם ויאכלו והרי הן מצרין לחבירו בקולם וצפצופם וכו' אם היה חבירו קפדן או חולה שצפצוף הזה מזיקו וכו' חייב לבטל אותה המלאכה (רמב"ם, שכנים יא ח). ומצפצפים היא מלה משותפת בהוראתה על ציפצוף ועל ציפה, על ציפצוף יהי' עניינו כמו ציפצוף העופת שהיא צעקה חלושה ונמוכה (ר' הלל מרירונא, תגלמולי הנפש ב, ציון ג, ל.). כי צפצופי העוות והב"ח והדברי' הנשמעי' הם מהנעת הדמיון (מנחת קנאות, קופמן, 50). וגדולה מזו מה שעשה הרב הכולל רבי לוי בעל לוית חן חבר ספר קטן קראו בתי הנפש כלל בו כל שרש, שבע חכמות בשירים שקולים באופן שיקל על המעיין לדעת אותם על פה אם יבינם לא שידבר בהם בצפצוף העופות (ר"מ בן חביב, דרכי נעם, ז.). — ואמר המשורר: וצהל לסוסים וצפצוף לסיסים וגם מן הטסים כמו כן לעגורים (דונש, דעת נבו, תשו' על מנחם, 3). פנה אל שיר מחומש מאהבים, יצפצף לך כמו צפצוף עגורך (גנזי שכטר ג, 310). — ובמשמ' דבור: והדברן אינו נאמר בכאן על מלול הפה וצפצוף הלשון כי אם על הכח המדע להבין דבר מתוך דבר ולהפריש בין טוב לרע (ראב"ח הנשיא, הגיון הנפש, א:). משה בכ"ר שם טוב למשפחת ן' חביב זה רשמי וצפצופי (ר"מ בן חביב, דרכי נעם, ג.). — ואמר הפיטן: צפית ציפצופם, צעיתה צווחתם (ינאי, אחדים אחודים, קרוב' בראש', זולאי, טו). בשנאת חנם, בעמל ואון, בפועל חמס, בצפצוף הפה (רסע"ג, בארבנו דם, רחמין, סדור רסע"ג, שמה). צפצוף בד"ו בטל מזה הדבר, כי חמשה עשר יום ששי מעובר (סלמון בן ירוחים, מלחמות ה' ו, דודזון, 62). יביע ישמעאל בצפצוף קולו (שם טו, 216). אזי יפי יקרת יהולך איהלה, אזי צפצוף צהר צדקתך אצהילה (יוסף בן אביתור, תתכן, שעה"ש 14). ושמך מרומם על כל ברכה ותהלה וכו' על כל צפצוף וצהלה וכו' (משלם בר קלונימוס, מי יתנה, סלוק יוה"כ). כל בעלי בינה בעלוי מעלים ה' מֶלֶךְ, כל ברואי בריה בפצח מפצחים ה' מָלָךְ, אלו ואלו בצפצוף מצפצפים ה' ימלוך (שמעון בר יצחק, כל שנאני שחק, קרוב' ב ר"ה). על הימין אריה יחלה פני אהיה וכו' נא מהשמאל השור, פגיעתנו יתשור וכו' צפצוף (תפלת בני ישראל) הנשר בכנפיו יחשר (הוא, שבת הכסא, סליח' ב עשי"ת). צופיה למרחקים, צפצופי משחקים (הוא, אדון אמנני, יוצ' א שבועות). רבו רעמים וגברו זקים, קולי קולות משנים וחזקים, צפצוף הדבור כנצוצי ברקים, פטיש מפוצץ סלעי נקיקים (הוא, תחתיות, סדר ב שבועות). ולעת ערוך צפצופי וצופי, יהיו לרצון אמרי פי (רשב"ג, ארוממך, עבודה, תכלאל ב, צא:). צרוף דת שבכתב עשרים וארבעה ספרים שבתורה ושבנביאים ושבכתובים נכתבים, צפצוף חכמות שבכתובים דברים נחמדים ונאהבים (ר"יצ בר ראובן, אזהרות, כז:). יחשב אמרינו כהקטר דמים וחלבים, צפצופנו יקבל כפסוגי פרים וכשבים (רש"י, אז טרם, סליח' צו"ג). הננו לפניך באשמה רבה, צפצוף מען בושנו לפוצה (אליה בר שמעיה, אדון בשפטך, סליח' ער"ה). טרף ציפצוף מעני, יערב לפניך מגיני (קטע מעבודה, Elbog., Stud., עמ' 156). — ואמר המשורר: גבר אשר תבא להתפלל לבית קדש וצפצופך כמו צפור דרור, איך מפשעיך תטהר לבך או תמצא בזה לנשמתך דרור (ר"מ בן חביב, דרכי נעם, יז:).