1, ש"נ, מ"ר צָרוֹת, — שתי נשים נשואות לבל אחד כל אחת מהן היא צָרַת חברתה, Mitweib; co-épouse; rival wife: ולו שתי נשים שם אחת חנה ושם השנית פנינה ויהי לפננה ילדים ולחנה אין ילדים וכו' וכעסתה צָרָתָהּ גם כעס בעבור הרעמה (ש"א א ב-ו). — ואמר בן סירא: אל תועץ עם חמיך וממקנא העלים סוד עם אשה על צרתה ומזר על מלחמתו (ב"ס גני' לז י-יא). — ובתו"מ: חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום עד סוף העולם (יבמ' א א). האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך לא תנשא ולא תתיבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה (שם טז א). אילול ביקש לבעול את הצרה עד שלא כנס שמא אינו מותר בה בתחילה (ר' יודן, ירוש' שם ג א). חשודה היא לעשות כמה חללים כדי לעשות בני צרתה ממזרים (ר' בא בר זימנא, שם שם טז א). עלבון אמו תבע (ראובן), אמר אם אחות אמי היתה צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרא לאמי (רבי שמעון בן אלעזר, שבת נה:). ואמר רחמנא לא תקח ואין לי אלא היא, צרתה מנין, ת"ל לצרור (יבמ' ג:). אין שבחה של מטרונא בשעה שמתקלסת מקרובותיה אלא בשעה שמתקלסת מצרותיה (ר' חייא בר אבא, מד"ר דבר' ג). ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבוש' ולחרפ' ואת' מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודה זרה שאין בה ממש (רחל על לאה, שם איכ' פתיח'). — ואמר המשורר: שמאלו לבשה קנאה למתן ימינו עד חשבתימו בצרות (רמב"ע, תרשיש א, 24).