ב. צָרָה
1, ש"נ, — קול מר צֹרח בחזקה, Gekreusche; cris stridents; scream: כי קול כחולה שמעתי צָרָה2 כמבכירה קול בת ציון תתיפח תפרש כפיה אוי נא לי כי עיפה נפשי להרגים (ירמ' ד לא).
1 מן צרר, בערב' צרר صرر , (שממנו צְרָצַר) ועי' לקמן.
2 ראו במלה זו כל הקדמו' והחדשים המלה א. צָרָה, במשמ' מכאוב ורעה גדולה. אך ההקבלה אל חציו הראשון של פסוק זה קול כחולה שמעתי מעיד כי הכונה בצרה כמו כן קול זעקה, ובאמת בלשון ערב' משמש שרש צרר صرر גם במשמ' קול זעקה: קאל אלזג'אג' אלצַרַה אשד אלציאת תכונ פי אלטאיר ואלאנשאנ וע'ירהמא, ע"כ, — ובעבר': אמר אלזג'אג' צַרַה היא החזקה שבזעקות אצל העופות ובני אדם וזולתם.