ת"ז, — שיש בו נגע הַצַּרַעַת: וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם וכו' איש צָרוּעַ הוא וכו' וְהַצָּרוּעַ אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וכו' (ויקר' יג מב-מה). וראה הכהן והנה נרפא נדע הצרעת מן הַצָּרוּעַ (שם יד ג). וישלחו מן המחנה כל צָרוּעַ וכל זב (במד' ה ב).