*, צירוף, ש"ז, — א) פעֻלת המצרף דברים זה עם זה יחד ותכונת הדברים המצֹרפים יחד, חבור וקשור, Vereinigung, Verbindung; union, fusion: וקשיא אם מלח טובלת למה לי צירוף1, אם צירוף למה לי מלח (ירוש' מעשר' ד ג). תמן לצורך נכללו, ברם הכא שלא לצורך נכללו, ולמה לצירופין2 (שם נזיר ו א). אף בצירופי נזיר כן, אבל מן הצירופין כזית וענבה חייב שתים (שם שם). איסורי הנייה מהו שיבטלו בצירוף (רבי יוסי בשם ר' חנינה, שם ע"ז ה יב). הכלי מצרף את מה שבתוכו לקדש וכו' אלמא קסבר צירוף דרבנן, ופליגא דרב חנין דאמר צירוף דאורייתא, שנאמר כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת, הכתוב עשה כל מה שבכף אחת (פסח' יט.). אמרי לך רבנן, התם לימד על איסורי נזיר שמצטרפין זה עם זה, ור"ש, לית ליה צירוף (נזיר ד.). — ובסהמ"א: גם במשמ' הצטרפות: אם באתי לפרש מעשה האפוד והחשן על סדר המקראות הרי פירושן פרקים פרקים וישגה הקורא בצרופן (רש"י, שמות כח ו). עשירי אין לו צרוף לזיבה, שאין מצטרף עמו אלא י"א (הוא, נדר' עב:). וזו הסגולה מצויה ביסוד מהאחד השני וכו' במצורף אל האחד הראשון, ומצרופו אליו היו השנים (מקור חיים לרשב"ג, יח). וצרוף שתי ההקדמות יקרא חבור (כונות הפילוסופים לאלגזאלי, כת"י). צרוף , הצטרפות בענין חבור ולווי, לשון התלמוד הסל מצרפן לחלה, מצטרפין לכאיסר (ר"ש א"ת, פי' המלים הזרות). אבל מצטרפין לדעת אחרת, ר"ל שאם אמרו שלשה א"צ ואחד ואשה עמו אומרים צריך הרי אומדנה האשה חשובה לעשות צירופה כשנים אומרים צריך (ר"מ המאירי ליומא פד:, שם עה:). — °ועם ב, במשמ' תה"פ, בצרוף פלוני: האלופים פרנסיס יצ"ו בצירוף כל אלופי הקהל יצ"ו (חרם של קהל פוזן משנת תנ"ב, לוין, ס' יובל לדוד קופמן, 162). הסכמת וכו' ראב"ד פה ברלין יע"א בצירוף בית דינו הצדק (הסכמה לס' צחות ברלין תקכ"ט). — ואמר הפיטן: בתשעה קרב בצרוף זכים, חבתים סלת ויין הנסכים (מאיר ברבי יצחק, תפלה תקח, סליח' ער"ה). — °ובמשמ' חִלּוּף מעות קטנות למטבע גדולה, בנגוד לפרוט3: הרי שהיה דינר של זהב בעשרים וארבעה דינר של כסף וצרפה בעשרים דינר או בעשרים ושמונה הרי זה מחזיר את ההונייה, היה יתר על זה בטל הצירוף (רמב"ם, מכירה יב ט). וששאלתם, ראובן הלוה לשמעון אלף וחמש מאות זוזים והיה הצירוף באותו זמן חמשה עשר זוזים, אמר ראובן לשמעון חתוך שער שבשוק, חתכו האלף וחמש מאות במאה זהובים, לאחר זמן עלה הצירוף עד עשרים, ראובן אמר מאה זהובים יש לי אצלך או אלפים זוזים וכו' (תשו' גאו', מילר, בית תלמוד ד, 30). — °צֵרוּף, במשמ'  Kombination; combinaison; combination, ובקבלה, חבור אותיות המקרא למלים, המצטרפות לשם ה' וכדו': וכאשר תרצה לדעת כמה יצאו מהזדוגות הצרופים תערוך היוצא על מה שהוא סמוך לחשבונך (דונש בן תמים, פירוש יצירה, י, 30). (יודע היה בצלאל לצרף) אותיות שנבראו בהן שמים וארץ, ע"י צירופן,  ובספר יצירה תני להו (רש"י, ברכ' נה.). ברא גברא, ע"י ספר יצירה שלמדו צרוף אותיות של שם (הוא, סנה' סה:). יזו"ש רצה לכוון בשם המפורש ולא יכול לכוון כי שכח כל הצירופים (תולדות ישוע, סח). ביחוד יחודים וכוונות וצרופים בשעת התפלה (ר"א צויפל שלום על ישראל ב, 16). — ב) התיחס דברים זה אל זה, יחס, זִקָּה, Beziehung, Verhältnis; (cor)relation: כי המוחש גם כן יושג שיהיה במקום ובזמן ובצורה מצויירת ובשיעור משוער ובמצב נצב ובצירוף מצטרף וכו' (ר"י א"ת, או"ד, ב). ויש שיקראו היחס שיש בין בני ישראל ובינו וההצטרף, ה', ובזה נאמר, הלא משנאיך ה' אשנא, ואויבי ה', רוצים עם ה' או ברית ה' או תורת ה', כי אין צרוף בינו ובין אומה מהאומות (הוא, כוזרי ד ג). ותמצא האיכות נוכח פרקי אלו העצמים וצורותיהם, ותמצא הצירוף נוכח היותם עלות ועלולות וכו' (מקור חיים לרשב"ג ג כא). והגוף אחד והמאורעות תשעה והן כמה וכו' כיצד וכו' צירוף , כל שהוא מצטרף לאחר והוא טפל לו וכו' משל לאומר אותו החכם פלוני בן פלוני וכו' הרי נכלל בזה המשל הגוף ותשע המאורעות, אותו החכם פלוני הוא הגוף, בן פלוני הוא הצירוף וכו' (הורית הקורא, דרנבורג, 12-13). וכן אמרך ראובן יותר חכם משמעון הוא צירוף באיכות, וכאשר תאמר לימין שמעון, לשמאל לוי הוא צירוף במצב (אמו"ר א א, ההצטרפות, ו). וצריך שיהיה לכל אחד משניהם (מהמצטרפים) שם יורה עליו מצד היותו מצורף על חברו במין ממיני הצירוף (ר"ש א"ת, פי' המלות הזרות). צרוף הוא ענין ימָצא בהקש אל דבר אחר, אין לו מציאות זולתו כלל, כאבוּת בהקש אל הבניוּת (ס' הגדרים). ראוי בעבור כך שאותו הדבר שהגופים מתנפשים בעבורו יקרא נפש, ואין זה השם ניתן לה מצד הווייתה ולא מצד עצמה אלא מצד הנהגת הגופים ומצד צירוף שיש לה עמהם (ר' הלל מוירונא, תגמולי הנפש א א, ב.). ויחקור כל מה שישג בגרמים השחקיים ולכל אחד מהם מהתנועות אשר להם במזלות ומה שישיגם כשיצטרפו קצתם לקצתם וכו' ועל דרך כלל כל מה שישיגם מתנועותיהם מלבד צרופם אל הארץ (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה ו ד, 46). מן הדברים הצריכים צורך גדול לכל דורש אמת בהבנת הכתוב שיזהר בשמוש השמות בלשון ההוא כדי שלא יטעה בין ענין לענין הנכללים בשם אחד' אם שיהיה קצת צירוף בין אותן הענינים, או שלא יהיה ביניהם צירוף כלל (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, נח, ט.). — °ועם ב, בשמוש כתה"פ, בצרוף אל עצמך שפחתי (דונש בן תמים, פירוש יצירה י, נ.). ואם עלית במדרגות העצמים המושכלים תמצא הגופים המוחשים בצירוף אליהם בתכלית המעוט והקטנות (מקור חיים לרשב"ג, ג לז). ומה שקבל היסוד מאור הרצון מועט בצרוף אל מה שברצון (שם ה יח). כי העליון והתחתון הם אצלנו ובצרוף אלינו (שם ה לט). והכונה בכל זה לדעת עולם האלהות אשר הוא הכל גדול, וכל מה שתחתיו בצרוף אליו קטן מאד (שם ה עג). כי האב אמנם הוא אב בצרוף אל הבן, והבן בצרוף אל האב וכו' ולזה אפשר שיאמר הר קטון וגרגיר שומשמין גדול, וזה בצירוף ההר אל ההרים הגדולים וכו' וגרגיר השומשמין אל גרגיר שומשמין יותר קטן ממנו (אמו"ר א א, ההצטרפות, ו). והאמצעות הוא נאמר בעצמו ונאמר בצירוף, ואמצעות הדבר בעצמו הוא ברחוק משתי הקצוות בשוה וכו' והאמצעות הנאמר בצירוף כמו שיש מבני אדם מי שהוא צריך אל הרוב מהמאכל ומהם אל המעט (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה א, 13-14). — °וצֵרוּף במשמ' יחוס מלה אל מלה בנטיה ובתחביר, נטית השמות והפעלים בדקדוק, Flexion; flexion4: כל דבר מתועב פתרונו זמת כמו מזמה בקיום ההא וצירופו לאולת (דונש, תשו' על רסע"ג 22). לפי שהמים שבמגן נופלת בצירוף ובמעשה כדכתיב וגנותי על העיר הזאת (שם, 54). ולא נפרוץ על צירוף השמות ממקצת שמות הכתובות לבדנה (שם 95). וצירוף ותלה כמות מתלהלה (שם 98). וזו התשובה תכרית שימושו שמילה אחת מצטרף ממנה י"ט אלף קס"ט מילה והוא אינו נכנס תחת זה החיזוק מן התשובה כי היא מבטלת צירוף המילין ודימוי מקצת על המקצת (שם 102). והוא (רסע"ג) קידם בכתב צחות הלשון בשער הצירוף (שם 104). ומפארין העברים מדבריהן דברים כתחילתן מסוכנות ואומ' באודנו אהודנו ועשו ההא הזה באופני הצירוף ואז תאמר אהודנו אהודך אהודה וכו' ונאמר מן יהושיע אהושיע אהושיעך וכל הצירוף והסמיכה (שם 110). ותמהתי מֵאָמרו, כי אמר לא מצאתי בצירוף מלה אחת שיגיע מספרם בצירוף קס"ט ותהיה ק"ע, ואני מברר לשומעים איך יתוסף לו אלפים מן המילות המצורפות מן שמע לפי שאמר בתחילת צירוף פשוטותיה שמעתי השמעתי במעש שעבר ובעתיד להבא אשמע אשמיע, וראוי לצירוף הזה שיוסיף במעש שעבר שמע (שם 232). ואמר ר' סעדיה זצ"ל כי לא תרכב על זה הצירוף בלתי הה"א והוא"ו והשי"ן וכו' ואני כבר פיענחתי בעידותי מן הנמצא בכתוב כי הז' תיבות כולן רוכבות על העושים בצירופן, ולא יקשה מה שאמרנו בצירופו בלתי על פתי קטן (שם 124). החלק הראשון בענין האותיות ותולדותיהם ומוצאיהם והנחלף מהם ומה מהם שרשים ומה מהם שמשים ודרך הצירוף (הורית הקורא, דרנבורג, 16).