1, פ"ע, צֹרֵחַ, — צָעַק בקול חד צעקת שבר וכדו': קרוב יום יי' הגדול קרוב ומהר מאד קול יום יי' מר צֹרֵחַ שם גבור (צפנ' א יד). — ובתו"מ: קרא עורב וא' לו צרח, קרא עורב ואמר לו חזור לאחוריך, הרי זה מדר' האמ' (תוספת' שבת ו ו). — ובסהמ"א: שוא גועה אריה שואג איל צוהל נמר צורח וכו' (כסא ואיפודרומין של שלמה המלך, ביהמ"ד ילינק ה, 35). דבה הוצאת וצרחת בה לפני נכר וכו' (רסע"ג על חוי הבלכי, דודזון 37). — ואמר הפיטן: פתחי לי אחותי צרחתה צור בהדרך צלחתה (ינאי, אחכה לשומר, קרוב' לפסח, זולאי, רסב). פח אם הטרח פרחיו למרח פלולו יצרח בעדם יזכר (ר"א קליר, זכר תחלת, זכרונות מוס' א ר"ה). והראהו ארבע מלכיות ברדם וצרח כי טבע שער המזרח (הוא, איכה את אשר, קינ' ת"ב). אחהו חרס ומהר מלהגיה למולי, אצרח מי יתן אפוא ויכתבון מלי (הוא, אאדה עד חוג שמים, שם). אם תהומינה זו לעמת זו בואי ונבשל את בנינו צורחים אללי לי (הוא, אם תאכלנה, שם). יתן קול צורח, הטובות והרעות הפרח, הדודאים נתנו ריח (שלמה הבבלי, שחורה, זולת א פסח). צצו פועלי און ומרמה, צרחו סור ידנו רמה (משולם בר קלונימוס, אשוחח נפלאותיך, עבודת יוה"כ, Elbog., Stud, עמ' 127). נקהלו ויחד במר צרחו צאנכם ובקרכם קחו (ראב"ע, מי כמוך, איגר 230). צור אל ראש בית אב גמוֹל טוב בעלות שם בשמאלו, צרח הגבה שמאל (הוא, אזכירה, עבודת יוה"כ, שם 233). ירוץ הירח כגבור צורח ואורו זורח יבכר לחדשים (הוא, אצולים מהודך, שם 247). צרחה לו אינני טהורה, צו להעביר קול וגזרה צרו מהגיע בעלמה המטהרה (יוסף בר שלמה, אודך כי, יוצ' שבת א חנכה). ציון תקונני עלי ביתך אשר נשרף, צרחי במרר עלי שממות גפניך (ציון תקונני, קינ' ת"ב). אל המערה לכי צרחי במר ובכי ענו בניך ובנותיך וניניך (שם שם)   במקור נדפס 'שא שם' . צורחים ביד השודדי כי אין חסד מבלעדי (יוצר רום נשיה, סליח' ר"ה, סדור ארם צובה, תמט.). — ואמר המשורר: ושרתיך ואת תגאה ותצרח ותריע ותפיץ החילים (ר"ש הנגיד, הלי תעש, ברודי, 154). וצרחו בשאונים בהעצר עננים ושאפו כתנים לכל רוחותיהם (רמב"ע, דיואן נב, בודליאנה). ראש אקדח ומר אצרח על גולת אשביליה (ראב"ע, אהה ירד, איגר 169). 

— הפע', יַצְרִיחַ, — הִצְרִיחַ  האדם במלחמה, קרא בקול, צָרַח לזרז את הלוחמים: יי' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף  יַצְרִיחַ על איביו יתגבר (ישע' מב יג). — ובסהמ"א: גם אני אצריח וארחיב קרחתי, עצמי יבכיון אלה על אלה (אגרת מנחם בן סרוק אל רב חסדאי, תשו' תלמידי מנחם, XXVI). — ואמר הפיטן: והצריח זעקה דם השפוך (של הבל) ונענש בנע ונד ראש לשופכי דם (יוסי בן יוסי, אזכיר גבורות, עבודת יוה"כ, קבץ מע"י גאו' ב, 3). קפץ ונתנם על שני השעירים והצריח בקל רם לשם חטאת (שם, שם 8). .כי הנה זעם הפריח, הנצנים נראו להפריח וכו' יונתי קול להצריח2 (ינאי, שיר השירים, גנזי שכטר ג, 12). נשף בחוץ יצריחו מפיסים אשר יצליחו (קטע עבודת יוה"כ, Elbog., Stud, עמ' 178). — ואמר המשורר: לך שלום הלא תשמע בקראי לך בכל כחי, השיבני התכיר מענה קיני בהצריחי (ר"ש הנגיד, אהה שבתי, ברודי, 76). וסיר ירתיח וקול יצריח ואין משביח להמון קשים (ר"י הלוי, יועץ ומקים, שעה"ש 97). יצרו יפה מראה וכו' ועיניו להשגיח ופיהו להצריח ואפיו להריח בנחרת נטישותיו (ראב"ע, בשם אל, כהנא א, 198).