*, תוש"ז — גרוד מכל בלילה ותערֹבת, דבר יבש שלא נבלל בשמן וכדומה1: כרשיני תרומה, בש"א שורין ושפין בטהרה ומאכילין בטומאה, ובה"א שורין בטהרה ושפין ומאכילין בטומאה, שמאי אומר יאכלו צריד (עד' א ח; וכעין זה מע"ש ב ד). צריד של מנחות מונין בו ראשון ושני או אין מונין בו ראשון ושני (ר"ש בן לקיש, חול' לו.). — ובסהמ"א, גם במשמ' פסלת הסלת, כגון סובין וכיוצא בהם: וסימנא נפה, שכיון שמתחלת לפלוט הדק פולטת סולת וצריד וכיוצא (ר"ח, תענ' ט:).  — ואמר הפיטן: פנות ועזרות מלאו זבחים, פדרים ואיברים הראש והרגל והנתחים, צרידי מנחות כמה עשרוני מוחים (דוד בירבי שלמה, אלהים אל דמי, סליח' מוסף יוה"כ).