1, צְרִי,  צֹרִי, ש"ז, — שְׂרף הנוטף מעצי הקטף, היה לפנים מצוי בעקר בגלעד, והיו משתמשים בו לרפואה Balsam; baume; balsam, balm: וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וּצְרִי ולט (בראש' לז כה). קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צֳרִי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים (שם מג יא). הַצֳרִי אין בגלעד אם רפא אין שם כי מדוע לא עלתה ארכת בת עמי (ירמ' ח כב). עלי גלעד וקחי צֳרִי בתולת בת מצרים לשוא הרביתי רפאות תעלה אין לך (שם מו יא). פתאם נפלה בבל ותשבר הילילו עליה קחו צֳרִי למכאובה אולי תרפא (שם נא ח). יהודה וארץ ישראל המה רכליך בחטי מנית ופנג ודבש ושמן וָצֹרִי נתנו מערבך (יחזק' כז יז). — ובתו"מ: אין מדליקין בצרי (ר' שמעון בן אלעזר, תוספת' שבת ב ג). פיטום הקטורת הצרי והצפורן החלבנה והלבונה (ירוש' יומא ד ה). הצרי אינו אלא שרף של עצי קטף (רשב"ג, שם שם). — ובסהמ"א: ואמרו, לא תאכל סם המות בבטחך על הצרי (ר"י זבארה, ס' שעשועים ז, דודזון, 74). — ואמר הפיטן: חזק חליו ונפלו פניו, ומקרב גויו יזלו מי עיניו, אולי צריו מעט אדוניו, יבא לחיותנו כיום (רמב"ע, רעה בשבטך, סדר רע"ג ב, 43). — ואמר המשורר: אשר חכו כיין הטוב ופיהו צרי עצב ועץ חיים שפתו (ר"ש הנגיד, הנרפא הזמן, שעה"ש 30). תרושתי בפי הכד וכל צריי בבטן נאד (רמב"ע, תרשיש ב, 34). דרשתיך ואם מלכך אין בך, ואם במקום צרי גלעדך, נחש שרף וגם עקרב וכו' (ר"י הלוי, יפה נוף, שעה"ש 95). צבית חן אשר פצעה לבבך ימי פרוד פצעים נאמנים, בעינים עשאם אל לְצָרְיָךְ כהעשות צרי מן הפתנים (הוא, זמן מעדנך, דיואן ב, 41). אם הנדוד חלקי מכל עמל נפשי, אשמח בחבלי כי צריי בתירושי (ראב"ע, אם הנדוד, כהנא א, 47). יודעיו מכל עברים לו יאתיו, למצא לצירים צרי בעת יחליו (הוא, איך ישליו, שם 51). ההתרפס ברציהן ותשכב בשלמתן ולא תשיב עבטן, ותבחל נפשך בהן ותשוב להתרפא בטוב צרין ולטן (יצחק בן עזרא, פניני שיר, שעה"ש 161). — וכשם לספר: צרי הגוף לנתן בן יואל פלקירא, צרי היגון לרש"ט פלקירא.