1, ש"נ, מ"ר *צְרָעים, *צְרָעִין, *צְרָעוֹת, *צְרָעִיּוֹת, — שרץ העוף דומה לדבורה, Wespe, Hornisse; guêpe, frelon; wasp, hornet: ושלחתי את הַצִּרְעָה2 לפניך וגרשה את החוי את הכנעני ואת החתי מלפניך (שמות כג כח). וגם את הַצִּרְעָה ישלח יי' אלהיך בם עד אבד הנשארים והנסתרים מפניך (דבר' ז כ). ואשלח לפניכם את הַצִּרְעָה תגרש אותם מפניכם (יהוש' כד יב). — ובתו"מ: גוי שנמצא עומד בצד הבור של יין וכו' התיז את הצרעה3 בקנה או שהיה מטפח על פי חבית מרותחת, בכל אלו היה מעשה ואמרו ימכר (ע"ז ד י). דבש צרעים טהור ומותר באכילה (מכשיר' ו ד). מפני מה ברא הקב"ה שקצים ורמשים בעולמו וכו', יש בהן צורך, זבוב לצירעה, פשפש לעלוקתה וכו' (ירוש' ברכ' ט ג). פת חמה חמתה בצידה, צירעה צונין, עקרב חמין (שם שבת א י). מותר להרוג את הצרעה בשבת (ר' ינאי, שם שם יד א). חמשה נהרגין בשבת, זבוב מצרי וצירעה שבנינוה וכו' (שם שם). הצד חגבין, גזין, צרעין ויתושין בשבת חייב (רבי מאיר, בבלי שם קו:). ושאר כל מיני פורעניות המתרגשות כגון חיכוך, חגב, זבוב וצירעה ויתושין ושילוח נחשים ועקרבים לא היו מתריעין אלא צועקין (תענ' יד.). צרעה לא עברה עמהם, ולא, והא כתיב ושלחתי את הצרעה לפניך, א"ר שמעון בן לקיש על שפת ירדן עמדה וזרקה בהן מרה וכו', רב פפא אמר שתי צרעות הואי, חדא דמשה וחדא דיהושע, דמשה לא עבר, דיהושע עבר (סוטה לו.). לפי שהיו (המצרים) אומרים לישראל צאו והביאו לנו דובים ואריות וכו' לפיכך הביא עליהם חיות העורבבות, דברי ר' יהודה, ר' נחמיה אמר מיני צרעין ויתושין (מד"ר שמות יא). ויאמר אלהים אל בלעם לא צלך עמהם, אמר לו אם כן אקללם ממקומי, אמר לו לא תאור את העם, אמר לו אם כן אברכם, אמר לו אין צריך לברכתך כי ברוך הוא, אומרים לה לצרעה לא מן דובשיך ולא מן עוקציך (שם במד' כ). שתי צרעיות היה הקב"ה מזווג לכל אחד ואחד מהן וכל אחת ואחת הולכת ושופכת ארסה לתוך עינו והעין מתבקע ונופל מלא קומתו ומת (תנחו' משפט' יח). ר"ל אמר בצרעיות מתו, שנא' וגם את הצרעה ישלח ה' בם, שתי צרעיות היה הקב"ה מזויג לכל א' ואחד מהם וכו' ומקישות לשתי עיניו ושופכות ארס לתוכו וכו' (דב"ר ליברמן, 31). וכן הצרעה, כיון שהיו יוצאין אמוריים ונכנסין עליהן ומקישות לו אחת לתוך עינו אחת ואחת לתוך עינו אחרת שנאמר וגם את הצרעה ישלח ה' (מדרש תהלים עח). — ובסהמ"א: וכן הצרעה, היו האמוריים נטמנים במערה ונותנים אבן על פי המערה והיו שתי צרעות קורעות את האבן (ילקוט שמעוני ש"א קנ). (מי) שתהחיל בשחיטה ובא אונס והעלה ידו מצואר בהמה או שהבעיתו ונפלה הסכין מידו וכו' או שבאת צירעה וישבה על פניו וכו' (הלכ' פסוק' לתלמי' יהודאי גאון, 135). פעם אחת  היה דוד מלך ישראל ע"ה יושב בגנו וראה צירעה אוכלת עכביש וכו' (א"ב דבן סירא, כד.). אולם הצרעות ירוקות, אדומות, שחורות, הם גם כן יבנו בתיהם בקירות ובענפי האילנות (קלונימוס, בעלי חיים ז ב, מא:). — ואמר הפיטן: שאל למה נבראו שוטה וטויות וצרעות, השיבוהו, תצטרף למו ליום בריחה לתשועות (בנימין בר זרח, אלהינו, יוצ' שבת בראש', מחז' איטל' א, סד.). — ואמר המשורר: יבואו עליך כאנשי חיל מתולעים, ויתנו את נבלתך מאכל לתולעים, יחד יתלחשו ויסובבוך כנחיל צרעים, וילחמו עמך כארבעה אנשים מצורעים (עזרא הבבלי, תוכחת מוסר ח, מו:). פניך ישתנה כמצורעים, ולבשרך ינשכו הצרעים (שם מז.).