1, ש"נ, צָרָעַת, כנ' צָרַעְתּוֹ, — שֵׁם לְנֶגַע הָעוֹר שתפרח בו בהרת לבנה אדמדמת והשֵער יהפך לבן, Aussatz; lèpre; leprosy: אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צָרָעַת והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים וראה הכהן את הנגע בעור הבשר ושער כנגע הפך לבן ומראה הנגע עמק מעור בשרו נגע צָרַעַת הוא (ויקר' יג ב-ג). נגע צָרַעַת כי תהיה באדם והובא אל הכהן וראה הכהן והנה שאת לבנה בעור והוא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת צָרַעַת נושנת הוא בעור בשרו וטמאו הכהן לא יסגרנו כי טמא הוא ואם פרוח תפרח הַצָּרַעַת בעור וכסתה הַצָּרַעַת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו לכל מראה עיני הכהן וראה הכהן והנה כסתה הַצָּרַעַת את כל בשרו וטהר את הנגע כלו הפך לבן טהור הוא (שם שם ט-יג). ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן וראה הכהן את הנגע והנה מראהו עמק מן הער ובו שער צהב דק וטמא אתו הכהן נתק הוא צָרַעַת הראש או הזקן הוא (שם שם כט-ל). — ובהרחבה לקצת לקויים בבגדים: והבגד כי יהיה בו נגע צָרַעַת בבגד צמר או בבגד פשתים וכו' והיה הנגע ירקרק או אדמדם וכו' נגע צָרַעַת הוא וכו' כי פשה הנגע בבגד וכו' צָרַעַת ממארת הנגע (שם שם מז-נא). — וגם לקוים בכתלי בית אבנים: ונתתי נגע צָרַעַת בבית ארץ אחזתכם וכו' והנה הנגע בקירת הבית שקערורת ירקרקת או אדמדמת ומראיהן שפל מן הקיר (שם יד לד-לז). זאת התורה לכל נגע הצָּרַעַת ולנתק וּלְצָרָעַת הבגד ולבית (שם שם נד-נה). — אסף אדם מִצָּרַעְתּוֹ, רפא אותו ממנה: אחלי אדני לפני הנביא אשר בשמרון אז יאסף אתו מִצָּרַעְתּוֹ וכו' הנה שלחתי אליך את נעמן עבדי ואספתו מִצָּרַעְתּוֹ וכו' האלהים אני להמית ולהחיות כי זה שלח אלי לאסף איש מִצָּרַעְתּוֹ (מ"ב ה ג-ז). — ובתו"מ: כתוב בספר בן סירא וכו' אשה רעה צרעת לבעלה, מאי תקנתיה, יגרשנה ויתרפא מצרעתו (יבמ' סג:). — ובסהמ"א: באלג'אדמ הוא חולי הצרעת עלה רעה מתפשטת מן התפשט המרה השחורה בגוף כולו (נרבוני, ארח חיים, בחליים המתחדשים מחוץ לגוף, כ"י ביהמ"ד שכטר). — ואמר הפיטן: מאדם חולי צעירהו, נאמנו בוהק צרעתו (ינאי, אגר טוב, קרוב' ויקר', זולאי, קלז). בהתנחמו על רע, צרעת הרע ממנו יגרע מוחץ ורופא קדוש (שם, קלח). זימון מוכה כצרעת וזוב, ועת יודה ודרכו יעזוב, חפשו דרכיו ושפל כאזוב, יתקומם בהזיית אזוב (שם, קלט). מראי נגעי צרעת , נוכחת וכשאייה ניצעת (הוא, ארץ חמדה, שם שם קמג). ענה פתתני האשה צרעת ממארת היא (ראב"ע, אחד רבה אמונתך, איגר 225). — ומ"ר °צָרָעוֹת, ואמר הפיטן: מצרות דלינו, ומבור העלינו, וממצוקות הצילנו, ומצרעות פדינו (ינאי, אם יכהה, קרוב' ויקר', זולאי, קלו). יישמם מצרות  ומינגעי צרעות (שם, קלט). דמ(יוני) צרעות בה ש(תל)תה (הוא, ארץ חמדה, שם קמב). — °צָרַעַת גִּדְּמִית: ואמנם רכיבת סירות דוגה והאניות מועיל מן הצרעת הגדמית (קאנון א ג ב ב).  במין הצרעת ונקרא בלשוננו גדמות ובלשון ערבי גדאם ובלטין ליפרה (שם ד ג ג א). — °ובהשאלה: כי צרעת המינות זרחה במצחך (ר"י עראמה, יד אבשלום למשלי כה, ד"ה כבוד).