פ"י, צְרָפָתְהוּ, צְרַפְתַּנִי, -תָּנוּ, צְרַפְתִּיךָ, צְרַפְתִּים, צוֹרֵף, צֹרֵף, צוֹרְפָם, צָרוּף, צְרוּפָה, צָרוֹף, צְרָף-, צְרוֹף, צָרְפָה, אֶצְרֹף, אֶצְרְפֶנּוּ, — צָרַף את הַכֶּסֶף, את הַזָּהָב, התיכו בכלי בָאֵשׁ והבדיל ממנו את הסיגים למען ישאר הכסף או הזהב טהור מכל סיג ופְסֹלֶת, וכמו"כ כדי לבָחנו אם יש בו סיגים או אין, ובהשאלה צָרַף את האדם, בָּחן אתו אם הוא ראוי לדָבָר מן הדברים, läutern; purifier; to purge: הורד אותם (את העם) אל המים וְאֶצְרְפֶנּוּ לך שם והיה אשר אמר אליך זה ילך אתך הוא ילך אתך וכל אשר אמר אליך זה לא ילך עמך הוא לא ילך ויורד את העם אל המים ויאמר יי' אל גדעון כל אשר ילק בלשונו מן המים כאשר ילק הכלב תציג אתו לבד (שפט' ז ד-ה). הנה  צְרַפְתִּיךָ ולא בכסף בחרתיך1 בכור עני (ישע' מח י). נחר מפח מאשתם עפרת לשוא צָרַף צרוף ורעים לא נתקו (ירמ' ו כט). לכן כה אמר יי' צבאות הנני צוֹרְפָם ובחנתים (שם ט ו). בחנת לבי פקדת לילה צְרַפְתַּנִי בל תמצא (תהל' יז ג). בחנני יי' ונסני צָרְפָה2 כליותי ולבי (שם כו ב). עד עת בא דברו אמרת יי' צְרָפָתְהוּ3 (שם קה יט). ומן המשכילים יכשלו לִצְרֹף בהם ולברר וללבן (דני' יא לה). — ודבר צָרוּף, נקי, ברור: צְרוּפָה אמרתך מאד ועבדך אהבה (תהל' קיט קמ). כל אמרת אלוה צְרוּפָה מגן הוא לחסים בו (משלי ל ה). — ובמשמ' העקרית, צָרַף כסף: וצרפתים כִּצְרֹף את הכסף ובחנתים כבחן את הזהב (זכר' יג ט). כי בחנתנו אלהים צרפתנו כִּצְרֹף כסף (תהל' סו י). — ובמליצה: ואשיבה ידי עליך וְאֶצְרֹף כבר4 סיגיך ואסירה כל בדיליך (ישע' א כה). — ובתו"מ: ר' יונתן רמי, כתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב וכתיב אמרת ה' צרופה, זכה משמחתו, לא זכה צורפתו5, ריש לקיש אמר מגופיה דקרא נפקא, זכה צורפתו לחיים, לא זכה צורפתו למיתה (יומא עב:). לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות (רב, מד"ר בראש' מד). אמרת ה' צרופה, שצרפו הקדוש ברוך הוא (לאברהם) בכבשן האש (שם שם). ואיש לפי מהללו, הקדוש ברוך הוא צורף את הצדיק לפי מעלליו (פסיק' רב', כי פקד, קפא). כך אמר להם הקב"ה לישראל, בניי לא אני הוא שישבתי תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שיברא העולם עד שדרשתי וחקרתי וצרפתי ובחנתי את כל דברי התורה כולה (סדר אליהו רבה יד, איש שלום, 61). — ובסהמ"א: נחר מפוח, משל הוא, כשצורפים כסף נופחין במפוח ונותנין תמיד עופרת בתוך הכור ומועיל לצרוף, אבל אתם באתי לצרוף אתכם, המפוח נחר ונחרך מכח האש ותם העופרת כולו (רש"י ירמ' ו כט). ולפיכך צריך בעל הדת שיאמין אמונה קיימת בכל מה שבא בתורה וכו' ואע"פ שאין שם למוד מחקרי לבחון ולצרוף האמת, הנבואה צרפתהו (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, בראש', א:). — ואמר הפיטן: בקראי ענני יום לברר ולצרף חובי, לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי (רשב"ג, אלהים אלי אתה, שעה"ש 41). — ואמר המשורר: אחל במלים צרופים בענינים, זקוקים למאד מתקנים (יהודי בן ששת, אחל במלים, שם 8). נמו אנשים עדי שחר יעירם אבל נפשו בהקיץ ולב שחר מעררת, לשקד עלי אהבת דודו ולצרף מאד לו אהבתו בחיצונה כחדרת (ר"י הלוי, עין נדיבה, שם 90). קחה מלים בכור דעת צרופים, ולרעבים מתוקים הם כצופים (ראב"ע, קחה מלים, ספר צחות, שיר בסוף הספר). זהב מלים באש בין העברתיו, לבלתי יהיה בו סיג צרפתיו (ר"י זבארה, שעשועים הקד', דודזון, 1). — °וצָרוּף מדבר במשמ' נקי ממנו, מָפְשָׁט: ו(חכמת החשבון) העיונית חוקרת המספרים על דרך כלל מצד שהם מופשטים במחשבה מהגופות ומכל נספר בהם, והיא מעיינת בהם צרופים מכל דבר שאפשר שיספר בהם מהמורגשות (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה ו א, 41). — *וצרף, במשמ' שָׂרַף והעביר כלי חרס באש: כלי חרס בתוכן מאימתי מקבלין טומאה וכו' משיצטרפו בכבשן, צרפן אפילו בגפת טמאה אינו חושש שמא מיצה משקין בתוכן (תוספת' כלים ב"ק ג יג).

— נִפע', יִצָרְפוּ, — נִצְרַף האדם, נִבְחַן, יצאו ממנו הסיגים, העונות, ונהיה נקי וטהור כזהב צרוף: יתבררו ויתלבנו וְיִצָרְפוּ רבים (דני' יב י). — ובמדר': מה הכסף הזה נצרף ונעשה כלי ושוב נצרף ונעשה כלי וכן פעמים הרבה ובאחרונה האדם פורכו בידו ואינו נעשה עוד למלאכה, כן ישראל היו אומרים שאין להם תקומה, שמאסן הב"ה, שנ' כסף נמאס קראו להם (מד"ר שמות לא). הרי כבר נתלבננו, כבר נצרפנו, הרי עברו עלי הצרות כלם (מדרש תהלים קיט לא). — ובסהמ"א: כסף נמאס, שאינו נצרף בשום יגיעה (רש"י, ירמ' ו ל). מצרף, כלי עשוי לצרוף כסף והכור עשוי לבחון זהב ואיש נצרף ומתחשב לפי מהללו, ע"י שהבריות מהללות אותו במעשיו הטובים נבחן לרבים אם טוב אם רע (הוא, משלי כז כא). — ואמר הפיטן: אב המון נקרא ונתעלה, ובעשר נצרף ולא נמצא בו עולה (ר"א קליר, ה' קנני, קרוב' א שבועות). — *וְנִצְרַף, במשמ' נִשְׂרַף וְהָעֳבַר באש: כלי חרס מאימתי מקבליו טומאה, משיצרפו בכבשן (כלים ד ד).

— פִע', מְצָרֵף, — כמו צֹרֵף: כי הוא כאש מְצָרֵף וכברית מכבסים וישב מְצָרֵף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אתם כזהב וככסף (מלאכי ג ב-ג). —  ובתו"מ: ואלו שכופין אותן להוציא, מוכה שחין ובעל פוליפוס והמקמץ והמצרף נחושת והבורסי (כתוב' ז י). המקמץ והמצרף נחשת והבורסי פטורין מן הראייה (חגי' ד.). הריני מייסרן בייסורים ומצרפן ברעבון (מד"ר רות א). שרה צירפה הקדוש ברוך הוא עשרים וחמש שנים וכו' שצירפה הקדוש ברוך הוא לפי כחה וכו' (פסיק' רב', כי פקד, קפא.). — ובסהמ"א: דרך המדבר ים סוף, ר' אליעזר אומר דרך, כדי ליגען וכו', המדבר, כדי לצרפן וכו', ים סוף, כדי לנסותן (מדה"ג שמות, הופמן, 132). כלי העשוי מטיט כזה שאינו מצרפו בכבשן מעשה ידי יוצר דניהוי קרוי כלי חרס אלא כלי אדמה (רש"י, שבת נח., ד"ה אלא). לזקק אותם ולצרפם וכו' עד סור מעליהם הספקות (ר"י א"ת, או"ד, הקד').

— הִתפ', *הִצְטָרֵף, — כמו נִפע', נִצְרַף, במשמ' נשרף והָעֳבַר באש: כלי חרס בתוכן מאימתי מקבלין טומאה, משתגמר מלאכתן, דברי רבי מאיר, ר' יהודה אומר משיצטרפו בכבשן (תוספת' כלים ב"ק ג יג). — ובסהמ"א: ענין הגלגול הוא מכלל חסדי ה' הגדולים, כי האיש אשר בידו חטאים ועונות ונפשו לא תוכל להגיע עד מקור העליון עד שתתצרף מעונותיה, הקב"ה שולח אותה בגוף אחר ושם תתצרף יותר, כמו הברזל שכל זמן שמשימים אותו באש תתלבן יותר (ר"י מפיסא, מנחת קנאות, קופמן, 91). ספר ר' שלמה אבן גבירול ז"ל וכו' אשר קראו מקור חיים, באולי אם יצטרף ענינו במצרף יוכללו דבריו בפחות מעשירית הספר ההוא (אמו"ר לראב"ד א, 2).

— פֻע', °צֹרַף, — נַעֲשָׂה במעשה הצֹּרֵף: ואלו הד' הם נקראים יסודות, והחומר אשר הוא רחוק מהיסודות האלו הוא הדבר המשתף באלו הד' אשר יחסו אליהם יחס השעוה לכל מה שיעשה מן השעוה או יחס הזהב לכל מה שיצורף מן הזהב (מלות הגיון ט).