א. צרף

1, ממנו מַצְרֵף, צָרוֹף, *א.צֵרוּף, א.צָרַף, צֹרֵףצֹרְפוּת, צֹרְפִי.



1 רק בעבר'. [כנראה קרוב השרש אל שׁרף, צרב. רב המלונים מבחינים בין שני שרשים, א. צרף שבלשון המקרא (וכן באשו'), במשמ' זקוק וטהור, ב. צרף שבלשון החכמים במשמ' חבור, וכן מבחין למשל אף ברוקלמן במלון הלשון הסור' שהפעל צרף בא שם בשתי ההוראות האלה, וחלוקה זו יש בה משום תועלת מעשית. ואולם אין ספק שאך שרש אחד לפנינו, שהתפתח להוראות שונות, ועל כן אחת צורתו לא רק בעבר' ואשו' אלא גם בארמ' ובסור'. עקר משמ' השרש צרף הוא שׂרף בכבשן האש, ושרפה זו באה גם א) לזקוק וולטהור, ב) להלחמת דברים יחד. המשמ' הראשונה היא המצויה במקרא ובאשו', בעוד שבתו"מ עודפת ההוראה השניה, הנמצאת על יד הראשונה בסור'. ובכמה מקומות בתו"מ, שמדֻבר בהם על צריפה בכבשן בקשר עם לשון המקרא, אין לברר בדיוק למה הכוונה.]