* 1, צִרְצוּר, ש"ז, — כד חרס למים, בצואר דק, סתום בראשו בסתימה מנֻקבת חֹרים חֹרים (הנקראת מסרק) Wasserkrug; cruche, jarre; water-cooler, (water-) jar: המסרק של צרצור ר' אליעזר מטהר, וחכמים מטמאים (כלים ב ח). הפך והטפי שעורן בשמן, והצרצור שעורו במים (שם ג ב). והמערה מן הצרצור ומטיל ממקומות הרבה, רבי עקיבא מכשיר וחכמים פוסלין (מקו' ג ג). הפכין הגלילין שמוליכין בהן שמן למרחץ והצרצורין והשיקורין עד שלא הוסקו טהור וכשהוסקו טמאין (תוספת' כלים ב"ק ב ט). אפילו היה צרצור של מים לא היה יכול לפשוט את ידו וליטלו אלא ויקרא שמשון אל יי' וכו' (בשם ר' יוחנן, מד"ר בראש' צח). — וְצַרְצוּר יין:  וביום הג' אמרה לו היכנס לפנים וברור לך לעצמך, אי אתה בן בית, והיה נכנס אצלה והצרצור מלא יין אצלה מיין העמוני, שעדיין לא נאסר יינם של גוים לישראל (ספר' במד' קלא).  המערה יין נסך מצרצור קטן לבור, אפילו כל היום כולו, ראשון ראשון בטל, ודוקא צרצור קטן דלא נפיש עמודיה, אבל חבית דנפיש עמודיה לא (בשם ר' יוחנן, ע"ז עג.). — °ובהשאלה, פי הטבעת:  ומן האדומה יקיא הכבד להוריד לקיבה ולמעים דקים ולצרצור שהוא פי הטבעת והיא הצואה (פי' רסע"ג ליצירה ה ב).