צֹרְפִי
ש"ז, — כמו צֹרֵף: אחריו החזיק מלכיה בן הַצֹּרְפִי עד בית הנתינים והרכלים וכו' ובין עלית הפנה לשער הצאן החזיקו הצרפים והרכלים (נחמ' ג לא–לב). — ובתו"מ כת"ז, במשמ' שַׁיָּךְ לַצֹּרֵף, של הצרפים: מפני מה תחתית צרפית1 של זהבים טמאה וכו' ושל נפחין הרי זה טהורה (תוספת' כלים ב"מ ז י).
1 [במשנה (כלים יז יז): תחתית הצורפים.]