ש"נ, — גָּבִיעַ, כוס גדולה1, Becher; coupe; cup: התעוררי התעוררי קומי ירושלם אשר שתית מיד יי' את כוס חמתו את קֻבַּעַת כוס התרעלה שתית מצית (ישע' נא יז). הנה לקחתי מידך את כוס התרעלה את קֻבַּעַת כוס חמתי לא תוסיפי לשתותה עוד (שם שם כב). — ובסהמ"א, גם במשמ' שמרים, עכבת: ובכוס הזה (של התרעלה) ג' טיפות, הא' חצץ והא' מר ממות והא' קובעת (ר' אליהו די וידאש, ראשית חכמה, שער היראה יג, כז:). את קובעת כוס העניות ודלי דלות (ר' אליעזר פאפו, פלא יועץ, אות חוסר, קיט). גמאתי את כוס חמר מלא מסך הזה עם קובעתו ושמריו עד תומו (מ. א. גינצבורג, קרית ספר, עג). — ואמר הפיטן: שותה קובעת כוס החמה, אל תהי נבעת כי זרוע רמה, אל וישועת תהיה לך חומה (רמב"ע, יודעי תרועה, סליח' לר"ה, סדור מנהג ארם צובה, תנב:). קול יללת בת ציון מרחוק נשמעת, תזעק זעקת חשבון תבכה בכי מיפעת, אהה כי כוס שתיתי ומציתי קבעת (ר' שלמה בן יצחק גירונדי, שכורת ולא מיין, קינ' ת"ב). רני בכל  מאודך שיר אהבה רעיתי, כי לקחתי מידך קבעת כוס חמתי (ר"י נג'ארה, שמעי נא, עולת תמיד, פזמ', קיד). —  ואמר המשורר: ושתו בוז בקבעת ומצו כוס משכרת (ר"ש הנגיד, שלח יונה, שעה"ש 31). ומה לכם זמורי נזר לגדל כמו גפן סדום שדמות עמורה, ויינם אחריתו רוש ולענה וקובעתם מסוכה היא במרה (ר"י אלנקאוה, בשם אלהי, מנוה"מ א, 7). חץ קנאה אירה למטרה כבדו יפלח, לא בלבו בלב שאול אדוניו ירה אירהו, הוא ישקהו כוס רעל ישתה עד קבעת (שלום הכהן, ניר דוד ד, 73).