קָבַץ, פ"י קֹֹבֵץ, קְבוּצִים, קָבְצִי, קְבֹֹץ, קִבְצוּ, אַקְבֹֹּץ, אֶקְבְּצָה,  אֶקְבְּצֵם, תִּקְבֹֹּץ, יִקְבֹּץ, יִקְבָּץ־, יִקְבְּצֵנוּ, יִקְבְּצֵם, יִקְבְּצוּ, — אסף יחד ואגר תבואה, שלל והון וכדו',Sammeln; amasser; to assemble; :  וְיִקְבְּצוּ את כל אכל השנים הטבות הבאת האלה ויצברו בר תחת יד פרעה אכל בערים ושמרו (בראש' מא לה). וַיִִּקְבֹּץ את כל אכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים (שם שם מח). ואת כל שללה תִּקְבֹֹּץ אל תוך רחבה ושרפת באש (דבר' יג יז). מרבה הונו בנשך ובתרבית לחונן דלים יִקְבִּצֵנוּ1 (משלי כח ח). וַיִּקְבֹּץ את הכהנים והלוים ויאמר להם צאו לערי יהודה וְקִבְצוּ מכל ישראל כסף לחזק את בית אלהיכם (דהי"ב כד ה).. — וְקָבַץ מתכת לתוך הכור להתיכה: יען היות כלכם לסגים לכן הנני קֹבֵץ אתכם אל תוך ירושלם קבצת כסף ונחשת וברזל ועופרת ובדיל אל תוך כור לפחת עליו אש להנתיך כי אֶקְבֹּץ באפי ובחמתי והנחתי והתכתי אתכם (יחזק' כב יט-כ). ובהשאלה, קָבַץ אָוֶן: ואם בא לראות שוא ידבר לבו יִקְבָּץ אָוֶן לו (תהל' מא ז).— וקָבַץ בני אדם, אספם והקבילם יחד לאספהversammeln; assembler; to gather, :  וַיִּקְבֹּץ יהוא את כל העם (מ"ב י יח). אספו עם קדשו קהל קִבְצוּ זקנים אספו עוללים (יואל ב יו). וָאָקְבְּצָה מישראל ראשים (עזר' ז כח). וָאָקְבְּצָה את החרים ואת הסגנים ואת העם להתיחש (נחמ' ז ה). ויסבו ביהודה ויִַּקְבְּצוּ את הלוים מכל ערי יהודה וראשי האבות לישראל ויבאו אל ירושלם (דהי"ב כג ב). וַיִּקְבֹּץ אמציהו את יהודה ויעמידם לבית אבות (שם כה ה). —  וקָבַץ אנשי חיל לקרב: וַיִּקְבֹּץ יפתח את כל אנשי גלעד וילחם את אפרים (שפט' יב ד). וַיִּקְבְּצוּ פלשתים את מחניהם לצבא להלחם בישראל (ש"א כח א). וַיִּקְבֹּץ שאול את כל ישראל ויחנו בגלבע (שם כח ד). ויואב שב מאחרי אבנר וַיִּקְבֹּץ את כל העם (ש"ב ב ל). ובן הדד מלך ארם קָבַץ את כל חילו ושלשים ושנים מלך אתו וסוס ורכב ויעל ויצר על שמרון וילחם בה (מ"א כ א). ויהי אחרי כן וַיִִּקְבֹּץץ בן הדד מלך ארם את כל מחנהו ויל ויצר על שמרון (מ"ב ו כד). וַיִּקְבֹּץ את כל יהודה ובנימן והגרים עמהם מאפרים ומנשה ומשמעון כי נפלו עליו מישראל לרב בראותם כי יי' אלהיו עמו (דהי"ב יה ט). — ועם אֶל: וישלח אחאב בכל בני ישראל וַיִִּקְבֹּץ את הנביאים אל הר הכרמל (מ"א יח כ) — ועם ה' הכוון: ויאמר שמואל קִבְצוּ את כל ישראל המצפתה (ש"א ז ה). וַיִּקְבְּצוּ פלשתים את כל מחניהם אפקה (שם כט א). — ואל פלוני: ויאמר אבנר אל דוד אקומה ואלכה וְאָקְבְּצָה אל אדני המלך את כל ישראל (ש"ב ג כא). ועתה שלח קְבֹץ אלי את כל ישראל אל הר הכרמל (מ"א יח יט). — ועם עַל: וַיִּקְבֹּץ עליו אנשים ויהי שר גדוד שם יא כד). — ובינ' פָעו', מ"ר קְבוצים: וגם במלאכת החומה הזאת החזקתי ושדה לא קנינו וכל נערי קְבוּצִים שם על המלאכה (נחמ' ה יו). — וקָבַץ עמים כדי לענשם: ויאסף אליו כל הגוים וַיִּקְבֹּץ אליו כל העמים (חבק' ב ה). לכן חכו לי נאם יי' ליום קומי לעד כי משפטי לאסף גוים לְקָבְצִי ממלכות לשפך עליהם זעמי כל חרון אפי (צפנ' ג ח). — ופ"ע, קָבַץ על יד, כמו קפץ על היד, סגר את ידו לבל יפזר הונו2 : הון מהבל ימעט וקֹבֵץ על יד ירבה (משלי יג יא).— ואמר בן סירא: מונע מנפשו יקבץ לאחר ובטובתו יתבעבע זר (ב"ס גני' יד ד). בנערותיך לא קבצת3 איך תשיג בזקנותיך (שם כה ג). — ובתו"מ: מה עשה (טיטוס), נטל את הפרוכת ועשאו כמין גרגותני והביא כל כלים שבמקדש והניחן בהן וכו', שנאמר ובכן ראיתי רשעים קבורים וכו' אל תקרי קבורים אלא קבוצים (גיט' נו:). — ובסהמ"א4: ואם היה קובץ על יד מסגף עצמו ברעב ואינו מוציא למזונות אלא דבר מועט בצער שלא יספיק לו וזו רעה חולה (ר"י עקנין, ס' מוסר ב ה, 32). בעל לשון הרע וכו' והנה זה לבו יקבץ לו מדות שתי הכתות הרעות וכו' (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ד, 359). — ובתפלה: כתר יתנו לך יי' אלהינו מלאכים המוני מעלה עם עמך ישראל קבוצי מטה (כתר, קדושת מוסף ספרדי). — ואמר המשורר: הן הזמן ערב לעשות חפציך, לכן בישע רב שמח קבוציך, ושנתך תערב מי זה יקיצך (ראב"ע, חתן חדה, כהנא א, 128). — ואמר המשורר: היה קובץ לכל חכמה ואוסף, קנה בינה ולא זהב וכסף (רה"ג, קחה בינה, שערי מוסר השכל, קפג, ורטהימר, יא.). — °וקָבַץ מִסְפָּרִים, חִבְּרָם לִסְכוּם: שתהיה יודע מחצית כל אחת מצלעי המשלש ותקבוץ את המחציות האלה וכו' (ראב"ח הנשיא, חבור המשיחה והתשבורת ב, 49). — °ומאכל קוֹבֵץ, מאכל המכווץ את הבטן ועוצר: וראוי שיתמעט מהם העוגות הקובצות ואע"פ שיהיו חזקים כמו עוגות ברבריש וביחוד בעת העצר הטבע (קאנון ג יד ד יב). ולא תאכל (המעוברת ) מאכלים הרעים המרבים תערובות ולא העוצרים והקובצים כדי שלא תצטרך לשלשל על ידי משקה (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה, ה א). — °וסַם קוֹבֵץ: ואחר ישים על החבורה סמים קובצים כמו רמונים, חבושים, עפצים וכו' (ארח חיים, במורסות, כ"י ביהמ"ד שכטר). °וטעם קובֵץ, מְכַוֵּץ, ושרשי הטעם תשעה, המתוק והדשן, והם חמים לחים, והמר והמליח והחריף, והם חמים יבשים, והקובץ והחמיץ והעפיץ, והם יבשים קרים (ר"י א"ת, או"ד ב ד). ומספר הטעמים הם ט', המר והמתוק וכו' והקובץ והעפיץ והתפל  (שער השמים לאבי הרלב"ג ט, לג.). והעפיץ והקובץ והחמוץ והתפל וכולם קרים (אמו"ר לראב"ד א ו, 27) . — °וקֹבֵץ על יד כשם לאֹסף של כתבי יד וכדו', ועי' קֹבֶץ.

—  נִפע', נִקְבְּצוּ, נִקְבָּצוּ, נִקְְבָּצִים, נִקְבָּצָיו, הִקָּבֵץ, הִקָּבְצוּ, תִקָּבֵץ, תִקָּבְצוּ, יִקָּבְצוּ, — נִקְבְּצוּ, נאספו ובאו, התכנסו: הִקָּבְצו ושמעו בני יעקב (בראש' מט ב). וימת שמואל וַיִּקָבְצוּ כל ישראל ויספדו לו (ש"א כה א) . וַיִּקָבְצוּ פלשתים ויבאו ויחנו בשונם (שם כח ד). הִקָּבְצוּ ובאו התנגשו יחדיו פליטי הגוים (ישע' מה כ). הִקָּבְצוּ כלכם ושמעו (שם מח יד). שאי סביב עינים וראי כלם נִקְבְּצוּ באו לך (שם מט יח; שם ס ד). אמר לצפור כל כנף ולכל חית השדה הִקָּבְצוּ ובאו האספו מסביב על זבחי אשר אני זבח לכם (יחזק' לט יז). עושו ובאו כל הגוים מסביב וְנִקְבְּצוּ שמה הנחת יי' גבוריך (יואל ד יא). וַיִּקָּבְצוּ יהודה לבקש מיי' גם מכל ערי יהודה באו לבקש את יי' (דהי"ב כ ד). וַיִּקָּבְצוּ עם רב ויסתמו את כל המעינות (שם לב ד). — ובמשמ' שקָבְצוּ אותם: נאם אדני יי' מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לְנִקְבָּצָיו (ישע' נ ח). ונטשתיך המדברה אותך ואת כל דגת יאריך על פני השדה תפול לא תאסף ולא תִקָּבֵץ5 לחית הארץ ולעוף השמים נתתיך לאכלה (יחזק' כט ה). וּבְהִקָּבֵץ בתולות שנית ומרדכי ישב בשער המלך (אסתר ב יט). — וְנִקְבְּצוּ לפלוני: כל צאן קדר יִקָּבְצוּ לך (ישע'  ס ז). — וְנִקְבְּצוּ אל פלוני: עלה אלינו מהרה והושיעה לנו ועזרנו כי נִקְבְּצוּ אלינו כל מלכי האמרי ישבי ההר (יהוש' י ו). אלכה נא ואכה את ישמעאל בן נתניה ואיש לא ידע למה יככה נפש ונפצו כל יהודה הַנִּקְבָּצִים אליך ואבדה שארית יהודה (ירמ' מ יה). ובהתפלל עזרא ובתודותו בכה ומתנפל לפני בית האלהים נִקְבְּצוּ אליו מישראל קהל רב מאד אנשים ונשים וילדים (עזרא י א). במקום אשר תשמע את קול השופר שמה תִּקָבְצוּ אלינו (נחמ' ד יד). נשלחה על אחינו הנשארים בכל ארצות ישראל ועמהם הכהנים והלוים בערי מגרשיהם וַיִּקָּבְצוּ אלינו (דהי"א יב ב).— וְנִקְבְּצוּ על פלוני: וַיִּקָּבְצוּ עליו אנשים רקים בני בליעל ויתאמצו על רחבעם בן שלמה (דהי"ב יג ז). — וְנִקְבְּצוּ אל מקום פלוני: וּבְהִקָּבֵץ נערות רבות אל שושן הבירה אל יד הגי ותלקח אסתר אל בית המלך (אסתר ב ח). — ועם ה' הכוון: וַיִּקָּבְצוּ המצפתה (ש"א ז ו). וַיִּקָּבְצוּ כל ישראל אל דויד חברונה (דהי"א יא א). ובלי ה באותה משמ': ויעבירו קול ביהודה וירושלם לכל בני הגולה לְהִקָּבֵץ ירושלם (עזרא י ז). וַיִּקָּבְצוּ כל אנשי יהודה ובנימן ירושלם (שם שם ט). וַיִּקָּבְצוּ ירושלים בחדש השלישי לשנת חמש עשרה למלכות אסא (דהי"ב יה י). — וְנִקְבְּצוּ שָׁם: שמה קננה קפוז ותמלט ובקעה ודגרה בצלה אך שם נִקְבְּצוּ  דיות אשה רעותה (ישע' לד יה). — וְנִקְבְּצוּ יַחְדָּו: כל הגוים נִקְבְּצוּ יחדו ויאספו לאמים (שם מג ט). וְנִקְבְּצוּ בני יהודה ובני ישראל יחדו (הוש' ב ב). בְּהִקָּבֵץ עמים יחדו וממלכות לעבד את יי' (תהל' קב כג). — ובתו"מ: ואת כל שללה תקבוץ, לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה, א"ר חסדא ובנקבצים לתוכה (סנה' קיב.). —  ובסהמ"א ושהקבוץ ההוא ראיה על ואו המשך הנופל ממנו בעבור הקבץ השני נחים וכו' וכאשר באה עליו הא הנקבה השיבו עליו הכפל הנופל ממנו בדגשות ונקבצו שני נחים (ר"י א"ח, שה"ש לריב"ג, הקד', 6). — °ובמשמ' התכוצות: הלא תראה הפתאים מבקשים דפיקת הגידים ולא ידעו מהפשטם והקבצם (ר"י א"ת, או"ד ה).  וְנִקְבְּצוּ המספרים, חֻבְרוּ לסכום: והדרך הזה הוא שתהיה יודע מחצית כל אחת מצלעי המשלש ותקבוץ את המחציות האלה וכו' והמספר הנקבץ מנה אותו במותר השלישי וכו' (ראב"ח הנשיא, חבור המשיחה והתשבורת ב, 49). ותחלוק המספר הנקבץ בידך על קוטר העגולה וכו' (שם שם, 72).  ותקבץ את שני המרבעים ותקח גדר המספר הנקבץ מהם (שם שם  81). 

—  פִע', קִבְּצָה, קִבֶּצְךָ, קִבְּצָם, קִִבְּצָן, קִבַּצְתִּי, קִבַּצְתִים, קִבְּצוּ, מְקַבֵּץ, מְקַבְּצָם, מְקַבְּצָיו, קַבַּץ, קַבְּצִי, קַבְּצֵנוּ, אַקַבֵּץ, אֲקַבַּצָה אֲקַבְּצֶךִ, אֲקַבַּצַךְ, אֲקַבַּצַךְ,אֲקַבְּצֵם, יְקַבֵּץ,  יְקַבְּצְךָ, יְקַבְּצֶנוּ, תְּקַבְּצֵם,  תְּקַבְּצוּ, — כמו קל, קָבַץ, קִבֵּץ תִּירוֹשׁ: נשבע יי' בימינו ובזרוע עזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאיביך ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת כי מאספיו יאכלהו והללו את יי' וּמְקַבְּצָיו ישתהו בחצרות קדשי (ישע' סב ט). וקִבֵּץ מים: ואת בקיעי עיר דוד ראיתם כי רבו וַתְּקַבְּצוּ את מי הברכה התחתונה (שם כט ט). — וקִבֵּץ עֳמָרִים: ועתה נאספו עליך גוים רבים האמרים תחנף  ותחז בציון עינינו והמה לא ידעו מחשבות יי' ולא הבינו עצתו כי קִִבְּצָם כעמיר גרנה (מיכה ד יא-יב). — וקִִבֵּץ הון ועשר, דברי חפץ: וכל פסיליה יכתו וכל אתנניה ישרפו באש וכל עצביה אשים שממה כי מאתנן זונה קִבְּצָה ועד אתנן זונה ישובו (שם א ז). — וקבץ אנשים: לכן הנני מְקַבֵּץאת כל מאהביך אשר ערבת עליהם ואת כל אשר אהבת על כל אשר שנאת וְקִבַּצְתִּי אתם עליך מסביב (יחז' יו לז). — ואריבה את הסגנים ואמרה מדוע נעזב בית האלהים וַאֲקַבְּצַם ואעמידם על עמדם (נחמ' יג יא).  —  ביחוד, קִבֵּץ הַנְּפוּצוֹת, הַצֹאן: והיה כצבי מדח וכצאן ואין מְקַבֵּץ (ישע' יג יד). כרעה עדרו ירעה בזרעו יְקַבֵּץ טלאים ובחיקו ישא (שם מ יא). — והָאֲנָשִׁים: ושב יי' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וְקִבְּצְךָ מכל העמים אשר הפיצך יי' אלהיך שמה אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יְקַבְּצךָ יי' אלהיך ומשם יקחך (דבר' ל ג-ד). ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל ונפצות יהודה יְקַבֵּץ מארבע כנפות הארץ (ישע' יא יב). אל תירא כי אתך אני ממזרח אביא זרעך וממערב אֲקַבְּצֵךְ (שם מג ה). ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אֲקַבְּצֵךְ  (שם כד ז). נאם אדני יי' מְקַבֵּץ נדחי ישראל עוד אֲקַבֵּץ עליו לנקבציו (שם נו ח). אתם הפצתם את צאני וכו' ואני אֲקַבֵּץ את שארית צאני מכל הארצות אשר הדחתי אתם שם (ירמ' כג ב-ג). ונמצאתי לכם נאם יי' ושבתי את שביתכם וְקִבַּצְתִּי אתכם מכל הגוים ומכל המקומות אשר הדחתי אתכם שם (שם כט יד). כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות וכו' וְקִבַּצְתּי אתכם מן העמים ואספתי אתכם מן הארצות אשר נפצותם בהם (יחזק' יא יו-יז). והוצאתי אתכם מן העמים וְקִבַּצְתִּי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם (שם כ לד). גם כי יתנו בגוים עתה אֲקַבְּצֵם (הוש' ח י) אסף אאסף יעקב כלך קַבֵּץ אֲקַבֵּץ שארית ישראל (מיכה ב יב) נמו רעיך מלך אשור ישכנו אדיריך נפשו עמך על ההרים ואין מְקַבֵּץ (נחום ג יח). הנני עשה את כל מעינך בעת ההיא והושעתי את הצלעה והנדחה אֲקַבֵּץ ושמתים לתהלה ולשם בכל הארץ בשתם בעת ההיא אביא אתכם ובעת קַבְּצִי אתכם (צפנ' ג יט-כ). אשרקה להם וַאֲקַבְּצֵם כי פדיתים וכו' והשבותים מארץ מצרים ומאשור אֲקַבְּצֵם (זכר' י ח-י). הושיענו יי' אלהינו וְקַבְּצנוּ מן הגוים (תהל' קו מז) יאמרו גאולי יי' אשר גאלם מיד צר ומארצות קִבְּצָם ממזרח וממערב מצפון ומים (שם קז ב-ג). — ובהשאלה, פָּנָיו קִבְּצוּ פארור, בפניו נראו בהלה ופחד ובעתה5: מפניו (מפני הארבה) יחילו עמים כל פנים קִבְּצוּ פארור (יוא' ב ו) בוקה ומבוקה ומבלקה ולב נמס ופק ברכים וחלחלה בכל מתנים ופני כלם קִבְּצוּ פארור (נחו' ב יא) — ובתו"ם מאי מקמץ, אמר רב יהודה זה  המקבץ6 צואת כלבים (כתוב' טז). מה עשה מרדכי קבץ את התינוקות וענה אותם מלחם ומים וכו' (מד"ר אסתר, ותאמר אסתר להשיב). — ובסהמ"א: קבצאל ועדר ויגור, כל המקבץ עדרים לתורה יגור במחיצת אל (ערוך ערך קבץ)7. בא א' מלמד תינוקות קבץ לו חברה סביבו באותה בית הכנסת ללמדם מקרא ומשנה (שאלה לרמב"ם, תשו' הרמב"ם, 99). אח"כ הסכימה לקבץ בניה ובנותיה ובני בניה עַם רב באותה חצר בחלקה וכו' אמרו רחל ולאה לזאת האשה כבר שמת זאת החצר כפונדק באלו  הקרובים אשר קבצתים אליך וכו' וכמו שאנחנו לא נקבץ קרובינו עמנו כן את לא תניחי לדור עמך זולתי כשיעור מנין הנפשות אשר היו דרים בחיי ראובן בעלך (שאלה לרמב"ם, שם, 239). והקונדושטוולו וכו' יהיה מחוייה לקבץ הקהל ולקרא ברבים את אשר אנחנו מתקנים ומסדרים (תקנות קנדיאה כה, הרטום־קאסוטו, 14). — וקִבֵּץ כְּתָבִים:  וקבצתי כל הכתבים כעמיר גורנה וכו' ועשיתי מהם  קובץ וכו' (אבא מארי, מנח' קנא' סז). — °וקִבֵּץ, קִבֵּץ נדבות: כבר אני מתמעט מנכסיי ואין לי כי אם מעט, אי זה טוב שאלך נע ונד מעיר לעיר שאקבץ כדי שאפרנס את עצמי ואת בני ' וכו' (ס' חסידים תתתמח, 308). — °וקִבֵּץ ריסי עיניו, הקריבם זה לזה: מי שמקבץ ריסי עיניו ועוצמן מעט בשעה שרואה אור או בשעה שהוא רוצה לדקדק בראיה (רמב"ם, ביאת המקדש ה ו). — וקִבֵּץ חָלוּק בְּלוּלָאוֹת, פרף וקשר אותו בלולאות: החוטין היוצאין מן האריג וכו' ושל חלוק שהוא קרוע מתחילתו ועד סופו ואחר שלובשין אותו מקבצין אןתו בלולאות שיעור חוטיו עשר אצבעות (הוא, כלים כא א). — °וקִבֵּץ הֶעָצֶל את הַזְרוֹעַ וכדו', כִּוֵּץ וצמצם אותה: העצלים המנענעים הזרוע מהם מה שיקבצו אותו ומהם מה שימתחו אותו (קאנון א א א יח). °וקֻבַּץ הַקֹּר: (האויר) הא' הוא העליון מהם הסמוך ליסוד האש, מקבל חומו מאד עד שישימהו חם ויבש ולא יתילדו בו מפני זה עננים ומטר כי אין קור מקבץ (ר"י אברבנאל, בראש' א. , והרקיע, דעת ד). — °ובהשאלה לענינים רוחניים, א) במשמ' חִבֵּר וְאִחֵד: ומה שהביא לקבץ נמצא עם נעדר לדבר אחד בענין, הוא שקר משחת (ר"י א"ת, או"ד א). לקבץ האומה על דעת אחת (ר"א הקראי, גן עדן, קדה"ה ד, ה.).  ובדתות המפורסמות יתחברו הלבבות החלוקות וכו' עד שהיה במדינה אחת קהלות מאנשים דתותיהם רבים וכו' והמפורסמות יקבצום (אמו"ר לראב"ד, עה). °וקִבֵּץ מִסְפָּרִים, חִבְּרָם,: והדמיון לחשבון הזה משלש אשר צלעו האחת י' והשנית ח' והשלישית ו' אם אתה מקבץ לשלש חציי הצלעות האלה יהיו י"ב (ראב"ח הנשיא, חבור המשיחה והתשבורת ב 49). ושערו המדקדקים וקבצו אלה המותרות מכל קשת וקשת מאלו הששה ועלו למדת שביעית הקוטר (שם שם, 61). ותקבץ את שני המרבעים ותקח גדר המספר הנקבץ מהם (שם שם, 81). החשבונות כלם כשתקבץ שארית לשארית או כשתוסיף מנין על מנין תקבץ כל מין עם מינו, השניות עם השניות והחלקים עם החלקים והמעלות עם המעלות (רמב"ם קדה"ח יא א). לקבץ שני מספרים או שלשה או יותר לידע סכום מניינם (ר"י ן' בירגא, ספר המספר, כ"י בריט' מוז'). °וקִבֵּץ בין8 שני ענינים, חבר ואחד אותם: וזה וזולתו ממה שדומה לו הוא ממה שמקבצים בו העברים בין שלש אותיות נעות וכו' כאשר באר בה כבר ר' יהודה בספר אותיות הסתר  ואמר שאינם מקבצים ביניהם בכל מלה נמלטת מאותיות הגרוניות ומהפגש הכפל, וכבר המציאנו אנחנו בספר הקרוב והישור מלות רבות קבצו בהם בין שלש תנועות והמלות ההן נמלטות מאחה״ע ומאותיות הכפל וכו' (ר"י א"ת, ספר הרקמה, טו, 98). מפני שקבצו בה (בלשון העברית) בין שני נחים ולא קבצו בין שלש תנועות אלא על ידי הדחק (הוא, כוזרי ב עח). ואני תמיה איזה דבר קבץ בין שני החמרים המתחלפים האלה וכו' ומי הוא המכין לזה ההתאחדות (ר"ש א"ת, מו"נ ב יט). וזהו תכלית היכות לקבץ בין התועלת לכל אדם ובין מניעת הביאור בלמוד דבר מזה הענין (הוא, שם ג, הקד') .  — ב) במשמ' הֵכִיל וְכָלַל:  ובניתי אותו על עשרה שערים מקבצים כל חובות הלבבות (ר"י א"ת, חו"ה, הקד'). אלא יהא חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פV כולה (רמב"ם, הקד' משנה תורה). כמו שהתחייב שיהיה עצמו יתברך בלתי דומה לעצמיים, כן ראוי שיהיו תאריו והעצמיים אשר יחשבום בלתי דומים לתארים ולא יקבצם גדר אחד (ר"ש א"ת, מו"נ א נו). יתחייב בהכרח שישאלו השאלות ההם כולם, ואין לצאת מהם כי אם במענים מגונים, יקבצו ההכזבה והבטול לכל פשוטי התורה (הוא, מו"נ ב כה). אמנם אין ענין השגחתו כענין השגחתנו וכו', ולא יקבצם גדר אחד וכו' כמו שלא תדמה פעולתנו לפעולתו ולא יקבצם גדר אחד (הוא, שם ג כג)

  — פֻע, מְקֻבֶּצֶת. — ארץ מְקֻבֶּצֶת, שהעם היושב בה מְקֻבָּץ  מעמים רבים:  מימים רבים תפקד באחרית השנים תבוא אל ארץ משובבת מחרב מְקֻבֶּצֶת מעמים רבים על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד והיא מעמים הוצאה וישבו לבטח כלם (יחז' לח ח). — ובתו"מ: אין עושין תורה חומשין כשהן מפוזרין, תורה חומשין מקובצין (סופר' ג ג).  — ובסהמ"א: יש שקוברין את המת בבגדד ואחר זמן מוציאים אותו כמה פרסאות על עבר פרס המערבי למדבר הסמוך לישימון, ואין מנהג להיות שם מקובצין ולא לומר צדוק הדין (אוצר הגאונים משקין, 49). אבל אם הזמינוהו ליום הידוע לישיבת הדיינין וכו' כותבין עליו נדוי שהכל יודעים שהדיינים מקובצין (טוחו"מ יא). — °וקֻבְּצוּ המים: ואין הבדל אם תטבול בנהר נילוס וכו' או בבור מן הבורות כשיהיה המקובץ מן המים שיעור אמה על אמה ברום שלש אמות (תשו' הרמב"ם ק, א"ה פריימן, 97).— °קֻבְּצוּ הצלעות: ואם יכנס ידו לבדק, היה הדופן דבוק לאון הריאה, ולא היה  לו מקום שיכניס ידו, או היתה הריאה הגדול או היו הצלעות מקובצות מדופן אל דופן, ינתח אותה דופן מדופן, ויראה אם לא היה שם סמך (צ"ל סרך) , ולא היתה דבוקה הריאה אל הצלעות, כשר (הלכות טרפות לאלדד הדני ג 15, א. אפשטין, 113) — °ובהשאלה, קֻבְּצָה הדעת: ואם הוא יושב בבית האבל, אין לו לשחוט עד שימצאו (צ"ל שימלאו) ימי אבלו,  כי השחיטה ההיא תבקש שיהיה דעתו של אדם מקובצת9 עליו, ויהיה לבו שמח (שם שם 25, שם 117) .— °וקֻבְּצוּ הקשתות, קֻבְּצוּ המספרים , חֻבְּרוּ: שתי הקשתות כשיקובצו יהי מהם עגולה (אמו"ר לראב"ד, 156). כאשר יקבצו מספרים האלה 78, 53, 85, יהי' מספר המקובץ מהם 216 (דוד פריזנהוזן, כליל החשבון, א ד). ועי' מְקֻבָּץ. — °ומְקֻבָּץ, במשמ' מרכב, מחֻבר:  והנה היא (הארץ) כן (מרכבת), כי היא עפר ואבן וחול והדומה להם מקובצים (ר"י א"ת, או"ד, א א). וכשיתקבצו (העצמים הפרדיים) קצתם אל קצתם יהיה המקובץ בעל כמות, והוא אז גשם (ר"ש א"ת מו"נ א עג). ודבר מקובץ מן הארץ וכותלים סביביו וגג עליו הוא הבית (אמו"ר לראב"ד ב ג) . — °ובדקדוק, קֻבַּץ השם, בא במספר רבים: ואומר לֵחַ בא במשקל רֵעַ מן הכתוב ולא נס לֵחֹה, וקבֻצת לֵחַ  לִַחים, כאשר קובץ אשא דֵעִי למרחוק מן דֵעִים, ככתוב מפלאות תמים דעים, ומות מן מ(ו)תים, ומותי ערלים תמות, ורוב רובים, ככתוב אכתוב לך רובי תורתי כמו זר נחשבו, ורון רונים, ככתוב רני פלט תסובבני סלה (תשו' דונש על מנחם, 14. זה גורלך מנת מדיך, כמו מדותיך, או יהיה מדה מחובר בלשון זכרים ובלשון נקבות כמו ארבע פנותיו, ויקובץ בלשון זכרים כמו שער הפנים, כן יאמר מן מדה מדות ויאמר מדים וממנו מדיך (רד"ק, ירמ' יג כה). על כמה פנים יקבצו השמות בכללן, על חמשת פנים, האחד שיהיה השם זכריי ויוקבץ בלשון זכר תמיד, כמו מן שיר שירים, ומן בן בנים וזולתם, השני, שהשם הנקביי יהיה רבויו בלשון נקבה תמיד כמו מן חומה חומות (ר"מ בן חביב   מרפא לשון, לג:). — °וקֻבְּצָה האות, באה בנִקּוּד קִבּוּץ: ואין אמרי בגֻלות מים שהוא מן המשנים עם קבוץ הגימל סותר לאמרי באת שתי גלות הכתרות שעינו ויו, כי התנאי שמה שיהיה האחד מקובץ גם כן, כמו שאחד גלות הכתרת מקובץ והוא אחד מימין הגֻלה. אבל אחד גלות מים פתוח והוא גַל נעול, ופעמים ימָצא מן האחדים מה שאינ  מקובץ, וכאשר יאמרו מהם שנים או רבים יקרה אותו הקבוץ וכו', (והקבוץ הנזכר בשער הזה והמקובץ הוא קבוץ שפתים ור"ל השלש נקודות תלויות זו על זו, והמקובץ היא המלה שהיא נקדה בהם) (ר"י א"ת, שה"ה לריב"ג, גל). — °ובשם ספר: שיטה מקובצת לר' בצלאל אשכנזי.

—  הִתפ', הִתְקַבְּצוּ, יִתְקַבְּצוּ, הִתְקַבְּצוּ, — הִתְקַבְּצוּ האנשים. נאספו ובאו: ויהי בשמע כל המלכים אשר בעבר הירדן וכו' וַיִּתְקַבְּצוּ יחדו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד (יהושע ט ב). וישמעו כל בעלי מגדל שכם ויבאו אל צריח בית אל ברית ויגד לאבימלך כי הִתְקַבְּצוּ כל בעלי מגדל שכם (שפט' ט מו-מז). וישמעו פלשתים כי הִתְקַבְּצוּ בני ישראל המצפתה (ש"א ז ז). וַיִּתְקַבְּצוּ כל זקני ישראל ויבאו אל שמואל הרמתה (שם ח ד). וַיִּתְקַבְּצוּ אליו (אל דוד) כל איש מצוק וכל איש אשר לא נשא וכל איש מר נפש ויהי עליהם לשר ויהיו עמו כארבע מאות איש (שם כב ב) וַיִּתְקַבְּצוּ בני בנימין אחרי אבנר ויהיו לאגדה אחת (ש"ב ב כה) הן כל חבריו יבשו וחרשים המה מאדם יִתְקַבְּצוּ כלם יעמדו יפחדו יבשו יחד (ישע' מד יא). שמועה שמעתי מאת יי' וציר בגוים שלוח הִתְקַבְּצוּ ובאו עליה וקומו למלחמה (ירמ' מט יד). ובתו"מ: כשמת אהרן נתקבצו כולם אצל משה ואמרו לו היכן אהרן אחיך (ספרי דבר' סה). מה ראו לסמוך מברך השנים למקבץ נדחי ישראל, על שם ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופיריכם תשאו לעמי ישראל. למה, כי קרבו לבוא, נתקבצו הגליות והדין נעשה (ר' אחא בר חנינא, ירוש' ברכ' ב ד). לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום (ר"ע, ברכ' סא:). פתח רבי יהושע ודרש (במעשה מרכבה) וכו' והיו מלאכי השרת מתקבצין ובאין לשמוע כבני אדם שמתקבצין ובאין לראות במזמוטי חתן וכלה (חגי' יד:). שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל (מלכי) עובדי כוכבים אחזתן רעדה וכו' נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו מה קון ההמון אשר שמענו וכו' (ר"א המודעי, זבח' קטז.). ויקח את האבן וכו' מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד וכו' (רבי יצחק, חול' צא:). בדרכי הגוים יש נימוסין הרבה וכומרין הרבה, כולן מתקבצין בבת אחת וכו' (מד"ר במד' יח). — ובסהמ"א: אחר שקוברין את המת מתקבצין האבלים ועומדין בצד בית הקברות  ((רמב"ם, אבל יג א). לפי שברוב העתים מתי שיתקבצו הקהל הוא בבה"כ (תשו' הרמב"ם, א"ח פריימן, 14). כשנזדמן (הדבר) שנתקבצנו בארץ הזאת מקצוי ארץ וגלילות רחוקים וכו' והתחיל כל אחד מאתנו כשהוא לעצמו ובעת התקבצנו לבדוק עיניני הצבור וכו' (שם, 91). אנחנו חתומי מטה, אשר נתקבצנו בבית הכנסת הגדול וכו' (תקנות קנדיאה, הרטום -קאסוטו, 76). — °והִתְקַבְּצוּ הדברים: או תשים הדבר אשר הביאו לה ע"י שליש עד שיתקבץ הכל (תשו' הרמב"ם, א"ח פריימן, 199). — °ובמשמ' הזדמנו יחד, נִתְקַבְּצוּ האנשים: המבקש לקנות מחבירו מקח, מוכר אומר במאתים אני מוכר לך והלוקח אומר איני קונה אלא במנה והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ נתקבצו ומשך זה החפץ סתם וכו' (רמב"ם, מכירה כ א). — °והִתְקָבֵּץ הירח עם השמש וכדו': בזמן שעושין על הראייה היו מחשבין ויודעין שעה שיתקבץ בו הירח עם החמה בדקדוק הרבה (רמב"ם, קדה"ח ו א). משיתקבץ הירח והחמה לפי חשבון זה עד שיתקבצו פעם שניה במהלכם האמצעי (שם ו ג). שהקבוץ הקטן והוא קבוץ שבתאי וצדק משעה שיתקבצו באיזה מקום שיתקבצו שנית כמו עשרים שנה ממהלך השמש בקרוב (אגרת תימן להרמב"ם).— °ובהשאלה, הִתְקַבְּצוּ מדות שונות בלב האדם, הִתְקַבְּצוּ ההפכים: אבל אם יתכן להתקבץ בלב המאמין הכניעה והגאוה אם לא וכו' (ר"י א"ת, חו"ה, הכניעה ט). ואלה השני דברים (נע ונח) לא יתקבצו באות אחת (הוא, הרקמה ג, ד). ושלא יתקבצו שני הפכים בנושא אחד (רוח חן ג).— °ונִתְקַבְּצָה דעת האדם עליו, נתרכזה בו דעתו10: אדם הא' יום שנתקבצה דעתו אליו אמר הב"ה למלאכי השרת באו והשתחוו לו  (לקוטי ספורים לאלדד הדני, א. אפשטיין, 66.  — °והִתְקַבְּצוּ מספרים וכדו', נצטברו לסכום: ואתה מוצא העשרה מחצית שני הצדדים האלה בהתקבצם (ראב"ח, יסודי התבונה ומגדל האמונה, מובא באוצר המונחים הפלוסופיים לקלצקין, קבן). וכמה יתרה שנת החמה על שנת הלבנה קרוב מאחד עשר יום, לפיכך כשיתקבץ מן התוספת הזאת כמו שלשים יום וכו' מוסיפין חדש אחד ועושין אותה השנה  שלשה עשר חדש רמב"ם,קדה"ח א ב).  — °והִתְקַבֵּץ. במש' התרכב, נתהוה מחלקים נפרדים: שהם חשבו שהעולם בכללו, ר"ל כל גשם שבו, הוא מחובר מחלקים קטנים מאד וכו' וכשיתקבצו קצתם אל קצתם יהיה המקובץ בעל כמות והוא אז גשם (ר"ש א"ת, מו"נ א עג, הקדמה א). ואי אפשר התקבץ החלקים ההם ופרודם אלא בתנועתם, הנה בהכרח יצטרכו לקיים הרקות עד שיוכלו החלקים ההם להתקבץ ולהתפרד (שם שם, הקדמה ב). — °ובדקדוק, הִתְקַבֵּץ השם, בא במספר רבים: וכמוהו שיתקבץ במם מן השמות הנקבות דבורה דבורים וחטה חטים ושעורה שעורים וכו' ודע כי השמות האלה הנקבות שנתקבצו במם, אם קבצתם בתו אתה על האמת (דונש, תשו' על רסע"ג 49). — °ובמשמ'  הִתְכַּוֵּץ והצטמק: מה שמעינן דכיסכוס מעין שפשוף הוא ומתקבץ11 הבגד פי' יתכמש ונראין קמטין קמטין וכשלובשו מתפשט (ר"ח, שבת קמ.) ואם לא יתקבץ החזה לא יצא ממנו האור החם (עולם קטן, מאמר בנפש החיה, הורויץ, 28).  סבת תנועת החזה והתפשטו והתקבצו, שהיא מן העצבים הבאים מן המח (שם, 29). — °ובמש' התחבר לחיות חיים מדיניים: כבר התבאר תכלית הביאור כי האדם מדיני בטבע ושטבעו שיהיה מתקבץ ואינו כשאר ב"ח אשר אין לו הכרח להתקבץ (ר"ש א"ת, מו"נ ב מ).

—  הָפע', °הֻקְבַּץ, כמו נִפע': נקח כלי מלחמה ויוקבצו אלינו עוזרים רבים ואחר זה נלך ללחום נגד ישמעאל (שבט יהודה, הנובר 4). — וכמו פֻע', במשמ' בא במ"ר: שיהיה השם זכריי ויקבץ בלשון זכר תמיד כמו מן שיר שירים (ר"מ בן חביב מרפא לשון, לג:)