פ"י, קְבַעֲנוּךָ, קֹבְעִים, קֹבְעֵיהֶם, יִקְבַּע, — קָבַע, האדם את האל או את האדם, קִפַּח והזיק אותו, גזל ממנו1, schädigen, berauben; faire tort à, priver; to wrong, deprive: הֲיִקְבַּע אדם אלהים כי אתם קֹבְעִים אתי ואמרתם במה קְבַעֲנוּךָ המעשר והתרומה במארה אתם נארים ואתי אתם קֹבְעִים הגוי כלו (מלאכי ג ח-ט). אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי יי' יריב ריבם וְקָבַע את קֹבְעֵיהֶם נפש2 (משלי כד כג). — ובתו"מ: הרי אתה כמהנן ממון ואין אתה אלא כמפסיד נפשות, קובע אתה את השמים מלהוריד טל ומטר (ר' אלעזר בן עזריה לר' טרפון, ידים ד ג). לשון ערבי היא, ערבי כשהוא משיח עם חברו ואומר לו מה אתה גוזלני, אומר לו מה אתה קובעני (ר' לוי, תנחו' תרומה ט). — ובסהמ"א: עת שמעה אזני גערה נכנעה ואדעה כי נודעה חטאתי אך נשבעה נפשי ועלי קבעה (משה דרעי, לקוטי קדמוניות, פה). ונוגשים פסיקות ועונשים את הקהלה, ואשר לא יתן נפשו קבועה (ר' יפת, שם נספח', 22). ואם לא תהיה נאמן בה (בתפלה) בלבך ובלשונך תהיה בחזקת הקובעים אותו באמונתו (ר"י א"ת, חו"ה, חשבון הנפש ג). רשעתי וחטאתי ועויתי ופשעתי וביון מצולת הזמן טבעתי ואלהים ואנשים קבעתי (עמנו', מחב' כח, 220). אל תהי להם (לאלמנה ויתום) קובע, הואיל והוא קבע כל טוב שלהם ע"כ הוא קובע את קובעיהם נפש (ר' אליהו הכהן, שבט מוסר טז). — ואמר הפיטן: וכתבו גרות וענוי וקבעום קובעים נתגלגלו רחמיו לסוף שלשים שבועים (משה בר קלונימוס, אדני חלד, קרוב' ח פסח). — ואמר המשורר: גרונך כנחל קישון נובע ואת ממון הבריות קובע (עזרא הבבלי, תוכח' מוסר ד, יח:). כל מעשיך שים לך מקרה ויראת אל קבע, ולחם ביצר לוחמך תמיד וקבעיך קבע (ר"י חריזי?, הענק אות ק, בס' היובל להרכבי). זה יחרץ לשון וזה אוחז כנף בגדי וזה לשופטים קובע (עמנו', מחב' א, 5). —  ואמר המליץ: אי לך ארץ שמאשריך כקובעי נפש אדם (ריב"ל, תעודה בישראל, הקד').