* 1, פ"י, — א) תקע ותחב מסמר, יתד וכדו', בתוך דבר, einsetzen; fixer; to fix: קבע שלשה מסמרין בארץ להיות שופת עליהן את הקדירה אף על פי שעשה בראשו מקום שתהא הקדירה יושבת טהורה (כלים ו א). הדיוסטר חבור לטומאה בשעת מלאכה, קבעו בכלונס טמא ואינו חבור לו וכו', כסא שקבעו בכלונס טמא ואינו חבור לו וכו', קבעו כקורת בית הבד טמא ואינו חבור לה (שם כ ג). עשאה (את העריבה) אבוס לבהמה אע"פ שקבעה בכותל טמאה (שם שם ד). כופת שקבעו בנדבך, קבעו ולא בנה עליו, בנה עליו ולא קבעו טמא, קבעו ובנה עליו טהור, מפץ שנתנו על גבי הקורות, קבעו ולא נתן עליו את המעזיבה, נתן עליו את המעזיבה ולא קבעו טמא, קבעו ונתן עליו את המעזיבה טהור, קערה שקבעה בשידה תיבה ומגדל כדרך קבלתה טמאה, שלא כדרך קבלתה טהורה (שם שם ה). מאימתי טהרתו (של הסדין), ב"ש אומרים משיתפור (להיות וילון), ב"ה אומרים משיקשר ר' עקיבא אומר משיקבע (שם שם י). תיבה שהיא מלאה כלים וקבע לה כסוי טמאה, היתה ריקנית וקבע לה כסוי טהורה (תוספת' שם ב"מ י א). שלחנות שבכרכין שאוכלין עליהן אף על פי במקור נשמט 'פי' שקבען2 במסמר טמאין, הביא כסא וקבע בו מליזבז לליזבז להיות יושב עליו טמא (שם שם י). הספסלין שבפונדקאות אף על פי שנקובין ומכניסין בהן את הרגלים טהורים, קבען במסמר טמאין, הספסלין של מלמדי תינוקות אף על פי שנקובין ומכניסין בהן טהורין, קבען במסמר טמאין (שם שם ב"ב א י). העושה מזוזה וכו' כשהוא קובעה אומר ברוך אקב"ו על מצות מזוזה (ירוש' ברכ' ט ד). מה המסמר הזה את קובעו, אע"פ שאת חוזר ונוטלו ממקומו מקומו ניכר (שם סנה' י א). והביאו לפניו שלחן של זהב וכו' ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו (ר' חייא בר אבא, שבת קיט.). צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה (ת"ר, ב"ב סה:). אמר לו הקב"ה לנח קבע בה (בתבה) אבנים טובות ומרגליות (ר' יוחנן, סנה' קח:). למלך שביקש לבנות פלטין והיה אותו המקום אפל, מה עשה הדליק נרות ופנסין לידע היאך הוא קובע תימליוסים (ר' יצחק, מד"ר בראש' ג). נכנס פנחס ומצא אותם (את זמרי וכזבי) שקבעם הקב"ה זה עם זה והיו כרוכין זה בזה (שם שמות לג). אי זה כותל בנית כאן, איזה עמוד העמדת כאן, אפילו אי זה מסמר קבעת כאן (ר' ברכיה, שם ויקר' ה). היה (משה) קובעו (את המשכן) ומפרקו, ולא סייעו אחד מישראל (ר' חייא בר יוסף, שם במד' יב). היה הולך וראה את השביל מלא דם, והארץ מרובצת בדם הרוגיה מכאן ומכאן, קבע פניו לארץ וראה פרסות רגלים יונקים ועוללים שהיו מהלכים בשבי (פסיק' רב', ויהי בעת שסרחה, קלא:). — ובהשאלה, קבע מסמרות בהלכה, אמר דבריו בהחלטה גמורה: לפי ממון גובין, ואלעזר בני קבע בה מסמרות (ר' יוחנן, ב"ב ז:). — וקָבַע דברי תורה במסמרות, שמרם בלבו: שאם קבעת אותם כמסמר בלבבך הם משמרין אותך (תנחו' בהעלותך טו). — ובסהמ"א: מה הקב"ה קבע ככבים ומזלות ברקיע שלו, אף אני קבעתי ככבים ומזלות ברקיע שלי (מדה"ג, שמות ז ב, הופמן, 58). ארון של מתכת עשו לו מצריים וקבעוהו בנילוס נהר כדי שיתברכו מימיו (שם יג יט, 132). היקבע אדם אלהים, א"ר ברכיה אמר הב"ה לישראל אתם קובעים לי מלפשוט ידי בעולמי ולהרויח לי (בראשית רבתי, אלבק, 231). לפי שפיהם של אריות מזוהם, כשהושלך דניאל מה עשו, קבעו פיהם לארץ כדי שלא יריח ריחם ותתצער נפשו (שם, 237).  לאחר שיצאו האפרוחים מחזרת הקליפות במקל וקובעתן בכותל לפניהם וזה לנחש שלא ימותו (רש"י, שבת סז:, ד"ה המבקעת). והלא יכול לקבוע הנסרים במסמרים שלא ירדו גשמים בסוכה (תוס' סוכ' ב., ד"ה כי עביד). וקודם שיקבענה (את המזוזה) במזוזת הפתח מברך תחלה ברוך אתה וכו' וצונו לקבוע3 מזוזה (רמב"ם, תפילין ה ז). שאמר לרב נחמן לקבוע לו מזוזה על פתח שלא היו בה דלתות (תשו' רמב"ם קלא, מק"נ, 126). בקש ראובן לקבוע תקרות מהכותל הצפוני לדרומי ולעשות עליהם מעזיבה וכו' (שם רסג, 212). — ואמר הפיטן: ואצבעות טרם קבעם כאצבעותיו קבעני, ועת אשר פרשם כאהל כיריעה פרשני (ר"א קליר, בהכינו, קרוב' א שבוע'). נשמת קראי הודיות בבור כליות מקדשות קֹבע נשיות ורֹקע עליות (ר"י אבן אביתור, שעה"ש 10). — ואמר המשורר: ושנים בפיו נתן חזקים, ולשלשה חלקים נחלקים, להדק טוחנות קבע ולכתוש, וניבים חברם לשבור ולנתוש (ר"י זבארה, בתי הנפש, בס' שעשועים, דודזון ,158). — ועי' קָבוּעַ. — ב) ובהשאלה, קָבַע דבר, שיהיה קבוע במקום או בזמן וכדו', festsetzen; établir; to establish: שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שהקדוש ברוך קובע לו שכר (ר' חנינא בן תרדיון, אבות ג ב). קבעה נדרה צריכה  להביא עוד חמש פרידות (קנים ג ו). כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה וכו', וכל שקבעה לה שלש פעמים הרי זו וסת (נדה ט ה). היתה למודה לראות יום חמשה עשר ושינתה להיות רואה ליום עשרים זה וזה אסורין וכו', שינתה שלש פעמים ליום עשרים הותר יום חמשה עשר וקבעה לה יום עשרים, שאין אשה קובעת לה וסת עד שתקבענה שלש פעמים, ואינה ממהרת הוסת עד שתעקר שלש פעמים (שם שם י). משה הראה את החדש לישראל ואמר להם כזה היו רואין וקובעין את החודש לדורות (ר' ישמעאל, מכי', מסכ' דפסחא א). עוד היא (תפלת הערב) קבעו אותה כנגד איכול איברים ופדרים שהיו מתאבלין על גבי המזבח כל הלילה (ר' תנחומא, ירוש' ברכ' ד א). מהו ליקבע (מעשר) שני במקום ראשון (שם דמאי א ד). צא וקבע שני וכו' צא וקבע ראשון (ר' יוסי בן שאול, שם שם). שקבע לו הכתוב זמן (ר' אבא מרי, שם ערלה ג א ). אם אמר בין של שם יעלה בימיני בין של שם יעלה בשמאלי לא יקדש אלא זה שעל ימיני, לא יקדש אלא זה שעל שמאלי, לא קדש, מפני מה, קובען בפה (שם יומא ד א). ידיעת ספק קובעתו לחטאת (ריש לקיש, שם שבוע' ב א). כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו (רב הונא, ברכ' ו:). כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו (רשב"י, שם ז:).  אין מעברין את השנה ביום ל' של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן (שמואל, שם י:). בקשו לקבוע פרשת בלק בק"ש (ר' יהודה בר זבידא, שם יב:). מתוך ששקולה (גבורות גשמים) בתחיית המתים לפיכך קבעוה בתחיית המתים (רב יוסף, שם לג.). הואיל ואדם קובע סעודתו על היין (ר' יוחנן, שם מב:). נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה וכו' (רבא, שבת לא.). משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה ולא קבע להם זמן (ריב"ז, שם קנג.). דקלים שבבבל אינן צריכין קבע, מאי טעמא, כבידן קובעתן (ר' חייא, ערוב' עח.). כשם שהשבת קובעת למעשר כך שבת קובעת לקידוש (רב, פסח' קח.). לקידוש קובעת ולא להבדלה קובעת (רב עמרם בשמו, שם שם). אדם שנושה בחבירו מנה וקבע לו זמן בפני המלך וכו' (ר' יוסי הכהן, ר"ה יז:). בתחלה היו ישראל דומין כתרנגולים שמנקרין באשפה עד שבא משה וקבע להם זמן סעודה (רב אחא בר יעקב, יומא עה:). שבת מה שתקבע מוקצה למעשר בדבר שלא נגמרה מלאכתו, מי אמרינן כיון דכתיב וקראת לשבת עונג, קבעה ואפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו, או דלמא בדבר שנגמרה מלאכתו קבעה, בדבר שלא נגמרה מלאכתו לא קבעה (רבא, ביצ' לד:). שבת קובעת בין בדבר שנגמרה מלאכתו בין בדבר שלא נגמרה מלאכתו (תשובת רב נחמן לרבא, שם שם). אמר לו (נקדימון בן גוריון) הלויני שתים עשרה מעיינות מים לעולי רגלים ואני אתן לך שתים עשרה עינות מים וכו' וקבע לו זמן (תענ' יט:). בתחילה קבעוה בשושן ולבסוף בכל העולם כולו וכו' שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות (רב שמואל בר יהודה, מגי' ז.). הקובע זמן לחבירו ואמר לו פרעתיך בתוך זמני אינו נאמן (ריש לקיש, ב"ב ה.). כל שתקבענה מחמת אונס אפילו כמה פעמים לא קבעה וסת (נדה יא.). שמונה עשרה פעמים מזכיר האבות בתורה, וכנגד כן קבעו חכמים י"ח ברכות שבתפלה (ר' חנינה בשם ר' פינחס, מד"ר בראש' סט). למלך שעשה סעודה וזמן אצלו אורחים וכו' ולא קבע להם זמן אימתי יבאו לסעודה (שם קהל', בכל עת יהיו בגדיך לבנים). — וקָבַע הֲלָכָה, חובה וכדו'4: וכי הלכה קבעתי בישראל (ר' עקיבא, תוספת' דמאי ה כד). בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות, הכתוב קבעו חובה (מכי', מסכ' דפסחא י). מצה יכול מצוה, ת"ל תהיה, הכתוב קבעה חובה (ספרא ויס, ויקרא, נדבה פרק יב). ובחדש הראשון וכו' קבעו הכתוב חובה (ספרי במד' קמו). לאחר ימים גברה ידן של ב"ש ובקשו לקבוע הלכה כדבריהן (ירוש' ביצ' ב ד). ולא אבה דוד לשתות, לא אבה דוד שתיקבע הלכה על שמו, ויסך אותם לה', קבעה מסכת לדורות (שם סנה' ב ה). אני עשיתי כדברי ב"ה ואתה עשית כדברי ב"ש ולא עוד אלא שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות (ר' אלעזר בן עזריה לר' ישמעאל, ברכ' יא.). ההוא לקובעו חובה אפילו בזמן הזה (פסח' כח:). אם כן לא נפסיק (את הסעודה מבעוד יום) שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות (רשב"ג, שם ק.). לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר' יוסי (שם שם). ואותו היום גברה ידם של ב"ש על ב"ה ובקשו לקבוע הלכה כמותן וכו' ואותו היום גברה ידן של ב"ה וקבעו5 הלכה כמותן ולא היה שם אדם שערער בדבר כלום (ביצ' כ.-כ:). —  וקָבַע הכתוב פקוח נפש, קָבַע כפרה, ברכה וכדו': קבע הכתוב פיקוח נפש למי שבא לידו ספק נפש ולא ידע אמור מעתה המגבה הצדקות והמפרנס את העניים והגומל חסדים על אחת כמה וכמה תנתן לו נפשו הרי הוא אומר כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה וכו' קבע הכתוב ברכה למי שבאת לידו מצוה בלא ידיעה, אמור מעתה היתה סלע צרורה לו בכנפיו ונפלה ממנו, מצאה העני ומתפרנס בה הרי הכתוב קובע לו ברכה כשוכח עומר בתוך שדהו (ספרא ויס, ויקרא, חובה פרשה יב). למען יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך, קבע לו הכתוב ברכה בשליחות ידיו (ספרי דבר' רסג). שני דברים לא היתה בהן כפרה וקבעה להן התורה כפרה, ואילו הן האומר לשון הרע וההורג נפש בשגגה, האומר לשון הרע לא היתה לו כפרה וקבעה לו התורה כפרה זוגי המעיל וכו', ההורג נפש (בשגגה) לא היתה לו כפרה וקבעה לו התורה כפרה מיתת כהן גדול (ר' סימון בשם ר' יונתן מבית גוברין, ירוש' יומא ז ה). — ובכיה: אתם בכיתם בכיה של חנם לפני, אני אקבע לכם בכיה לדורות (מד"ר במד' טז). — קָבַע על דבר, קָבַע על עצמו: אפי' לשון קרבן אינו, למה שאינו קובע עליו לא נזירות בלשון קרבן ולא קרבן בלשון נזירות (ר' זעירה, ירוש' נזיר ב ג). אדם קובע עליו קרבן נזיר ועתיד ליזור (הוא, שם שם ב ה). כל שאחרים קובעים עליו סעודה צריך לברך (רב נחמן, ברכ' מב.). — וקָבַע קֶבַע, עי' א. קָבַע. — ובסהמ"א: ומפני שהוא עיקר הצווי לפיכך קבע הכתוב זכירתה ביום ובלילה (מדה"ג, שמות יג טז, הופמן, 127). כל מקום שכתוב עונש הפסד וחסרון כיס, הרי הוא קובע ברכה, שנאמר למען יברכך ה' אלהיך (שם דבר' יד כט, הסגלה, 159). ואנו כבר קבענו כמה פעמים תעניות כאלה (תשו' הגאו' הרכבי רנט, 133). ותראה אם אשלים דברי למועד שתקבע לי וכו' אתפלל עליך שיכרתו הצפרדעים לזמן שתקבע עלי (רש"י, שמות ח ה). והגבלת, קבע להם תחומין לסימן שלא יקרבו מן הגבול והלאה (הוא, שם יט יב). הדבר הזה קבעוהו עליהם לחוק (הוא, שפט' יא מא). ואם היתה שנת בצרת בארץ ישראל ומסביב, והנה אין זרע אף כי אביב, הנקבע השנה פשוטה או מעוברת (ראב"ע, הקדמה א לפרושו על התורה, כהנא ב, 67). כי הבקשה והתפלה במה שמתיחד בו היחיד אינם אלא מן הרשות, וכבר קבעו לזה מקום בשומע תפלה למי שהוא רוצה (ר"י א"ת, כוזרי ג יז). אמר הלוה הריני משלם, קבעו לי זמן כדי שאלוה מאחר (רמב"ם, מלוה ולוה כב א). מסכת זו ראויה לקובעה אחר עוקצין (ר"ש, טהר' א א). ה' בחכמה יסד ארץ, קבעה על טבעה והעמידה על יסודה בדעת וברצון (ר' זרחיה מברצלונה, פי' משלי ג יט, השחר ב, 108).ואמר אברהם בן עזרא כי משה רבינו לא פירש בתורה איך נקבע שנים וחדשים (ר"א הקראי, ג' עדן, קדה"ח ו, ז:). וחכמי משנה וחכמי תלמוד על הראייה היו קובעים, והנה ר' עקיבא עבר שנים וקבע חדשים חוצה לארץ ולא בחשבון (שם שם ז, ח.). גם ר' משה נ"ע הביא בספר זמנים שלו כי יש יום שקובעים בו פעמים יהיה הוא יום הראייה או קודם לו ביום או אחריו ביום ואומר כי יום הקביעה שיהיה קודם לראייה הוא כלא יהיה (שם שם ח, ח:). יש מי שאומר שאם עלה בו ריוח אחר שהגיע זמן חלוק' שקבעו נוטלים לפי המעות (שו"ע חו"מ קעו ו). — ואמר הפיטן: קבעתה גזירה שווה וכו' (ינאי, אימנתה, קרוב' במדבר, זולאי, רג). חכמו לקבוע ראשון וליסדו באגה"ז לעשות הפסח במועדו (מנחם בר' מכיר, אור זרוע, יוצ' הפסקה א). —  ואמר המשורר: חשוק שדי אשר פניו יחלו עשירי עם ומקהלות קדושים, קבעו אות באחיו אל ומופת כירח אשר הוא אות חדשים (רי"צ גיאת, יקר רוח, שעה"ש 16). ונטשת מדינתך ובאת וקבעת באפריקי ישיבות (ר"ש הנגיד, דבריך כמו גשם, ברודי, 15). — °וקָבַע עצמו בדָבָר או לדָבָר, נהג לעשות הדבר בקביעות: הקובעים עצמם תמיד לשיחה בטילה ודברים בטלים כדרך יושבי קרנות נקראים כסילים (ר"י אבוהב, מנוה"מ ב א ב א). כל הקובע עצמו בשיחה בטלה וכו' מדמה עצמו לבהמה (שם ב ד א א). — °וקָבַע עצמו לעשות דבר: שלשה שלא קבעו את עצמן לאכל יחד (סמ"ג מ"ע כז). 

— נִפע', * נִקְבַּע — שקָבְעו אותו: יוסף הכהן הביא בכורי יין ושמן ולא קבלו ממנו, אף הוא העלה את בניו ובני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים והחזירוהו שלא יקבע הדבר חובה (חלה ד יא). אם כן לא נפסוק שמא תקבע הלכה בישראל6 (תוספת' ברכ' ה ב). בו ביום נקבעה הלכה כדברי בית הילל7 ולא היה אדם עורר על דבר (שם חגי' ב יא). משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב (רב הונא, ירוש' ברכ' א ח). נעקרה (ע"ז) ונקבעה במקום אחר, מקום שניתנה בו אומר ברוך ארך אפים (שם שם ט ב). שאין קרבנות צבור נקבעין אלא בשחיטה (ר' יוסה, שם יומא ה א). מה זכו בית הלל שתיקבע הלכה כדבריהן (שם סוכה ב ח). שהדבר מסויי' שלא יקבע הדבר חובה (ר' יונה, שם קידוש' א ח). ולא אבה דוד לשתות, לא אבה דוד שתיקבע הלכה על שמו (שם סנה' ב ה). אע"פ שהרבה שמות היו לו למשה לא נקבע לו שם בכל התורה אלא כמו שקראתו בתיה בת פרעה (מד"ר שמות א). — ובסהמ"א: שנאה ממנו ארבעים פעמים כדי שתקבע בלבו ותתישב דעתו (והזהיר, ויקר' עג:, אחרי). — ואמר הפיטן: עשה תעשה לחי מכאן ולחי מכאן כמין ראש תור נקבעים ולא זזים (רי"צ בר ראובן, אזהרות, כג.).

— פֻע', *קֻבַּע, בינ' מְקֻבָּע, מקובע, — שקָבְעוּ בו דבר: ושבעים קתידראות של זהב היו שם מקובעות אבנים טובות ומרגליות כנגד שבעים זקינים (ירוש' סוכ' ה א). עטרה זה אהל מועד כעטרה הזאת שמקובעת באבנים טובות ומרגליות ומעוטרת בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש (ר' יצחק, מד"ר במד' יב). — ובסהמ"א: ובית המקדש בנוי על ד' הרים זהב מזוקק וכו' וזהב פרווים כזהב שהוא עושה פירות מיוסד בספיר מקובע בגדולה (ספר אליהו ומשיח, ביהמ"ד ילינק ג, 75). ושד היה נותנו ופורח בו ומוליכו בין שמים לארץ ואחר כך מביאו למקומו ומושיבו על קתדרא של זהב כולה מקובעת באבנים טובות ומרגליות (כסא של שלמה, שם ה, 34). משל לשנים שירדו למלחמה, אחד עלה והתריס שלו מקובע עטרות, ואחד עלה כל גופו מקובע חצים (רזיאל, אמשט', ט., בשם מדרש אספה). 

— הָפע', * הָקְבָּע, הוקבע, — כמו נִפע': לידע שהוקבע ראש חודש בזמנו (ר' יוחנן, סוכ' נד:). — ובסהמ"א: יערוך אותו, עריכה הראויה למדת כל הלילה וכו' ומדה זו הוקבעה להם (רש"י, ויק' כד ג). בו ביום נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ואמר לו למשה סלחתי כדבריך לכך הוקבע למחילה ולסליחה (הוא, דבר' ט יח). היא הבמה הגדולה, הוא מזבח הנחשת שעשה משה במדבר והוקבעה בשילה (הוא, מ"א ג ד). וע"י שעשה רבי שלש חסרים הוקבע השנה ביום א' (תוס' ערכ' ט'., ד"ה מעשה). ואם עשה מהן גורן בשדה הוקבעו למעשרות ומפריש מהן תרומות ומעשרות (רמב"ם, תרומות ב ט). וקבע את קובעיהם וכו', ז"ל אמרו קבוע ומוקבע ר"ל מיושב וקיים (ר' זרחיה מברצלונה, פי' משלי כב כג, השחר ב, 300). שעובי אותן הקורות יוקבע תוך אותה אמה נוספת (פענח רזא עה"ת, נח, אמשט', ה.). — ואמר הפיטן: מאז והלאה הקבע לדורות לספר לעד כח וגבורות (שמעון בר יצחק, אמרו, קרוב' ז פסח). ומאז בחלקו עלו מחלשים שבעים וסגלם לו לחבל נחלה מקבעים (משה בר קלונימוס, אדני חלד, קרוב' ז פסח). ובשמנה יתדות ישפר לכל רוח שנים יוקבעו וארבעה ועשרים אלף נשמעו (כנף רננים, עז.).

— פִע', °קִבַּע8 — כמו קל בחזוק הפעֻלה, קִבַּע בלבו, שמר וזכר: פעמים רבות מכעסת (השפחה) אדונתה, ומקבעת אדונתה את הכל בלבה, והיא משלמת לה בהכאה אחת הכל (ר"ח, שבת לב.).

— הִפע', °הִקְבִּיעַ, — כמו קל, ואמר הפיטן: שם בשחקיו גבורות כוכבים ומזרות, הקביעם כנגד המארות ברקיע השמים להאיר על הארץ (יוסף אבן מהג'יר, אדון כל מעשיו, שעה"ש 128). 

— הִתפ', °הִתְקַבֵּעַ, נתקבע, — כמו נִפע': שאלו שראו שחל יום של ערבה בשבת בזמן שלא נתקבעו השנים כתיקונן כגון יסוד השמד (ר"ח, סוכ' מד.)