*, פ"ע, — קָדְרָה השמש, זרחה1, strahlen, scheinen; rayonner, reluire; to beam, shine:מה דגים שבים כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים, כך בני אדם כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים רב יהודה בשם שמואל, ע"ז, ג..
— נִפע', *נִקְדַּר, — נִקְדְּרָה החמה, כמו קל2: מיד נתפזרו העבים וזרחה החמה, באותה שעה אמר לו האדון, אילו לא נקדרה1 החמה היה לי פתחון פה עליך שאוציא ממך מעותיי, תנא לא נקדימון שמו אלא בוני שמו, ולמה נקרא שמו נקדימון, שנקדרה חמה בעבורו. (תעני' כ.)
— ה$פע', *הִקְדִּיר, —הִקְדִּיר הקב"ה את החמה, הזריח אותה, עשה שתזרח2: כל א' ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם חמה כבתקופ' תמוז (ריב"ל, ע"ז ג). הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ומקדיר, רשעים נידונים בה וצדיקים מתרפאין בה (ר"ש בן לקיש, שם ג:).
— פִע' °קִדֵּר, — כמו הפע': שהקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ומקדרה עליהם (רש"י, ישע' ד ו)
1 [עי' בהערה הבאה.]
2 [מקורו והוראתו של פעל זה לא נתבררו כל צרכם. רש"י שאחריו הולכים פרשנים ומלונים, מבאר כלשון נקיבה, וז"ל: מקדיר לשון נוקב כלומר מנקבת בכח חום גדול כמו מקדרין בהרים דעירובין ענין נקב וחתך, ע"כ. ואולם א) במקום קדר במשמ' נקב הקריאה הנכונה היא קדד (עי' ב.קדד, הערות), וכאן אין כל נוסח אחר במקום מקדיר, ואף עצם כתיבת כל האותיות בהפע' (הקדיר, ולא הקד, הקיד או הקר, הקיר) מורה שאין כאן פעל מן הכפולים, קדד או קרר. ב) אין משמ' זו של נקיבה דוקא מתאימה לענין, שאינו מדבר אלא על זריחת השמש. ג) לא בהִפע' בלבד אלא גם בקל ונפע' נמצא הפֹעל באותו שמוש, ושם רק המשמ' של זריחה באה בחשבון להבנת הפעל. ואמנם נמצא על יד נקדרה בנפע' (תענית כ.). גם נ"א נקדה, נקדמה (עי' ערך נָקַד, הערות) אבל צרוף כל הבנינים יחד אינו משאיר ספק כי רק נקדרה היא הגרסה הנכונה. ואכן אין פעל קדר במשמ' זו בלשון קרובה, ואך אפשר שיש כאן התפתחות של א. קדר (במשמ' לא זרח) למש' שכנגד, כדגמת אבה (בערב' לא רצה), שכח (בארמ' מצא), נכר (לא ידע) — הכיר וכדו', התפתחות שנולדה ע"י השמטת מלת השלילה (לא אבה — אבה) או ע"י הוספת מלת שלילה ליתר חזוק. ובמקרה כזה אולי היה באמת במקורות קדומים יותר עקר הדרשה: שלא נקדרה החמה, לא הקדיר הקב"ה את החמה, אלא הואיל ופעל א. קָדַר זה יצא מן השמוש, הבינו קדרה במשמ' זרחה, וצ"ע.]