1, ש"נ, בכנ' קְוֻצּוֹתַי, קְוֻצּוֹתָיו, — ציצת השערות,  Locke;boucle;curl: שקראשי נמלא טל קְוֻצוֹתִי רסיסי לילה (שה"ש ה ב). ראשו כתם פז קְוֻצּוֹתָיו תלתלים שחרות כעורב (שם שם יא). — ובתו"מ: מעשה באחד שבא אלי מן הדרום וראיתיו יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו תלתלים, נמתי לו, בני, מה ראית לשחת שער זה נאה וכו' (שמעון הצדיק, תוספת' נזירות ד ז). מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי, אמרו לו, תינוק אחד יש בבית האסורין בקלון, הלך שם ראה תינוק אחד יפה עינים וטוב ראי וקווצותיו סדורות לו עומד בקלון וכו' (מד"ר איכה, אלפא ביתא רביעאה). העמדת להם אליהו בעל קווצות והיו מלעיגים ומשחקים עליו הרי מסלסל קווצותיו וכו' (פסיק' רב', ויהי נפש שסרחה, קכט.). — ואמר המשורר: ושכבתי  ובין שדי קווצות מריקות מר עלי רקה אדומה (ר' יוסף בן חסדאי, הלצבי חן, בן תהלים לט, ששון ע). ואבוי עלי ימים קוצותי בטל ילדות ימי השחרות נמלאו ולמחלפות ראשי אשר בם דגרו ערבי בחרי אך כרגע דאו (רמב"ע, עד מה, ברודי, ט). ויגדלו פרע שער תרמית ומאין יד קוצות האמונה גזו (הוא, עיני זממי, שם, ס). תדד שנת עיני בלילי עד ידי שחר קוצות לילה מרטו (הוא, כמעט, שם, ס). ושלח גאון ידו בגופו ובכבודו והקדיר מאור פניו והלבין קוצותיו (הוא, בשם אל, שם, למד). שבו קוצות ליל זמן ויכל המון כחו ורחמיו מאנוש לא כלו (הוא, תרשיש א, 14). אדמה מאפל לילי למשחר קוצה משער עלמה מרוטה (הוא, שם ז, 62). שמש בפניך וליל תפרשי על זהרו עבי קוצותיך (ר"י הלוי, מה לך, שעה"ש 92). רק מתהלל או מההולל יסתלסלו בקוצותם ( עמנואל, תבל, מחברת יב, 95).2