קוֹצִי

°, ת"ז, — מתכונת הקוצִים, בעל קוֹצִים1: ואם יהי' נגלה אם ראוי שישוסע בסכין הקוציי אשר יקוצץ בו הטחורים שבאף (קאנון ד ד ח). לפי שטבע קצתם (של הדגים) קוציי (רשב"צ דוראן, מגן אבות חלק יעקב ד, סד:). ילק הקוצי הם י"ב מיני ילק קטנים אשר רובם מכוסים בקוצים על פני גבם (י. שינהק, תולדות הארץ, החיים, רס).



1 [במשמ' זו נוהג בדבור היום גם קוֹצָנִי.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים