°, ש"נ, ביחוד מ"ר קוֹרוֹת, — מה שקורה את האדם והעם בחייהם או בתקופה מן התקופות, מאֹרעות1,  Erlebnisse, Geschichte; événements, histoire; events, history : כי כל הנוצר נתן אל קורות יקרוהו (רסע"ג על חוי הבלכי, דודזון, 74). על מדותיו, על קורותיו הקורות אותו (רש"י, קידוש' פ:). להיות בוטח בו בכל קורות ונולדות הבאות לך (רשב"ם, פסח' קיג:, ד"ה המים). מכל הקורות המתחדשות (ראב"ד, ספר הקבלה, ניבואר, 49). ותפלת יעקב שהיא תפלת ערבית כנגד גלות החל הזה הארוך, רמז לקורותיו שנתנסה בכמה נסיונות ועברו עליו כמה קורות וכמה טלטולין וכו' (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ב, 35). כשאדם מספר לאשתו קורותיו כך וכך אירע לי (רעב"ט, אבו' א ה). — ואמר הפיטן: תמה (יעקב) לדברי הקורות (ינאי, אהוב כי היה, קרוב' בראש', זולאי, כד). — ואמר המשורר: ונולדו הספקות אחרי כן בהולד מחתות עוד וקורות וצרות העלימו סוד הלכות אשר היו לראשונים פתורות (ר"ש הנגיד, אלהים האריך לי, בן תהלים קז, ששון, פב). נבהלה לספר קורותיה כל הדברים יגעים (רמב"ע, אנשי אמונה, דוקס, 83). לא נשמעו מאז כמו קורות אחי לרב חשק קראוני (הוא, תרשיש ד, 47). וירא האל יושב מדבר נורא נצל מכל קורות (שם ח, 73). והוא מעורר מדי חדש בחדשו עולם וקורותיו וטובותיו ורעותיו (רשב"ג, כתר מלכות, מי יהיה). ברחמיו יהי פֹנה לעבדו ואל יבזה ענותו בגרותו וצוקיו וקורותיו (ראב"ע, בשם אל, כהנא א, 293). לא ידעו כדמות תלאותי בכל קורות ולא נראו ולא נשמעו (הוא, מכתב לר"ש אבן גאמע, שם ב, 36). אזעק בלב נשבר ואכה כף לכף, אבכה לקורותי ואין שומע (עמנו', מחב' א, 3). — ואמר המליץ: תולדות וקורות ארץ חפץ הלזו בשנים קדמוניות טמונים במחשכי ההבלים וכו' וכל קורתם כתבו כהניהם במכתב החרטום (ר"ש בלוך, שבילי עולם א, ט.). — ומ"י, ואמר המשורר: למי אגיד יגון לבי ומי ירגז לקורתי (ר"ש הנגיד, ימהר יום, ברודי, 72). — ובלשון הפילוסופים, קורָה וגם קורֶה, במשמ' מִקְרָה accidens: קורות הגוף ומאורעיו אשר הן עוברין וחולפין עליו (ראב"ח הנשיא, מגלת המגלה א, 8). כי זה הקורה אשר קרה עתה לטבע ולחומר וכו' (פי' תאמסטיאוס לס' השמים והעולם של אריסטו, 57). כי כבר קדם שהמהות זולת הישות, ושהמציאות אשר הישות מליצה ממנו קורה למהות ושכל קורה הוא עלול (כונות הפילוסופים לאלגזלי, תרגום יהודה בן שלמה נתן, כ"י, אוצר המונחים הפילוסופיים, קלצקין ג, 300).