פעו"י, קָרְךָ, קָרָהוּ, קֹרֹת, יִקְרֶה, יִקְרָה, יִקָר, יִקְרֵנִי, יִקְּרְךָ, יִקְּרֵךְ1, תִּקְרֶינָה, — קָרָה אדם או דבר את פלוני, פגש אותו, ארע ונזדמן לו, begegnen, treffen, rencontrer, arriver; to meet, befall: ולקחתם גם את זה מעם פני וְקָרָהוּ אסון (בראש' מד כט). אשר קָרְךָ2 בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך דבר' כה יח). וידעתי גם אני שמקרה אחד יִקְרֶה את כלם ואמרתי אני בלבי במקרה הכסיל גם אני יִקְרֵנִי (קהל' ב יד-יה). ויגד לו מרדכי את כל אשר קָרָהוּ (אסת' ד ז). ויספר המן וכו' את כל אשר קָרָהוּ (שם ו יג). — ובינ' הקוֹרוֹת את האדם, מה שקרה אותו: ויגידו לו את כל הַקֹּרֹת אתם (בראש' מב כט). — וקָרָה עָוֹן את האדם, חלה בו אשמה: חי יי' אם יִקְּרֵךְ3 עון בדבר הזה (ש"א כח י). — וקָרָה דבר יי' את האדם, נתמלא בו: עתה תראה הִיִקְרְךְ דברי אם לא (במד' יא כג). — וקָרָה מקרהו של אדם במקום, הזדמן לו להיות שם: ותלך ותבוא ותלקט בשדה אחר הקצרים וַיִּקֶר מקרה חלקת השדה לבעז (רות ב ג). — וקָרָה לאדם4 : ובאתי להבינך את אשר יִקְרֶה5 לעמך באחרית הימים (דני' י יד). — ועי' ב. קָרָא. — ובסהמ"א6: שהוא (האל) באמת לא יתכן שיקרהו מקרה כי הוא בורא כל המקרים כולם (ר"י א"ת, או"ד ב). כי כפי מעלות חשיבות המלאכות יהיו הפגעים הקורים אותם (הוא, חו"ה, יחוד המעשה ו). קרה לראובן שהלך למשה הדיין בגנה א' וכו' (שאלה בתשו' הרמב"ם רעג, פרימן, 248). וכמו כן יקרה להם (לבני אדם) מקרה המיוחד לבהמה הקורה מצד היסודות שלא תשמר הבהמה ממני ספורנו, קהל' ג יט). — ואמר הפיטן: מגדל עז ביום עברות בעת יקרו הקורות (מענה לשון כג, אנא האל). — ונוהג היום שמוש הפֹעל בלי השלמה, כגון: כיצד קָרָה הדבר. — ועי' ב. קוֹרָה, קוֹרִיָּה.

— נִפע', נִקְרָה, נִקְרֵיתִי, אִקָּרֶה, יִקָּר, — נִקְרָה האדם או האל אל פלוני, נזדמן לו: וַיִּקָּר אלהים (יי') אל בלעם (במד' כג ד; שם שם יו). — ועל פלוני: יי' אלהי העבריים נִקְרָה7 עלינו ועתה נלכה נא דרך שלשה ימים במדבר ונזבחה ליי' אלהינו (שמות ג יח). — ולקראת פלוני: אולי יִקָּרֶה יי' לקראתי ודבר מה יראני והגדתי לך (במד' כג ג). — ונקרה במקום, נזדמן להיות שם: התיצב כה על עלתך ואנכי אִקָּרֶה כה (שם שם יה). נקרא נִקְרֵיתִי בהר הגלבע והנה שאול נשען על חניתו (ש"ב א ו). — °ונִקְרוּ אותות, נקרה מקרה וכדו': ולא שמו לב אל דברי האותות הנקרות בירושלם (יוסיפון, גינצבורג, צד). שכל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב, במה דברים אמורים בדבר שנקרה מקרה (שהזדמן לתלמיד להורות בפני הרב), אבל לקבוע עצמו להוראה וכו' אסור (רמב"ם, ת"ת ה ג). שנשבע שלא יאכל  ונקרה מקרה ואכלן אינה אכילה כמו שביארנו (הוא,  שבועות ה ו). בהקרה היות יום ערב שבת יום מעונן (תקנות קנדיאה, הרטום-קאסוטו, 67). ועי' הָפע'.  —  °ובמשמ' קבל תכונה: המקרה לא יהיה נקרה במקרה אחר וכו' והנה אנחנו מוצאים הנפש נקרית במקרים רבים (ר"י א"ת, או"ד ו א). והמקרה פעולה בנקרה והיא פעולה מפועל (חמדה גנוזה, מה:).

— פִע', קֵרוּהוּ, מְקָרֶה, קָרוֹת, —  קֵרָה את השער, העליה, הבית, שם בהם תִּקְרָה וְקוֹרוֹת: הַמְקָרֶה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח תהל' קד ג). אשר יתן לי עצים לְקָרוֹת את שערי הבירה אשר לבית ולחומת העיר ולבית אשר אבוא אליו נחמ' ב ח). ואת שער הדגים בנו בני הסנאה המה קֵרוּהוּ ויעמידו דלתתיו מנעוליו ובריחיו (שם ג ג ). ואת שער הישנה החזיקו יוידע בן פסח ומשלם בן בסודיה המה קֵרוּהוֹ ויעמידו דלתתיו וכו' (שם שם ו). ויתנו לחרשים ולבנים לקנות אבני מחצב ועצים למחברות וּלְקָרוֹת את הבתים אשר השחיתו מלכי יהודה (דהי"ב לד יא). — ובתו"מ: המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהן כמוהן כשרה (סוכ' א ח). ומקרין את הפירצה במועד (מו"ק א ד). בעל העליה בונה את הבית ואת העליה ומקרה את העליה ויושב בבית עד שיתן לו את יציאותיו (ב"מ י ג). המשכיר בית לחבירו ונפל חייב להעמיד לו בית, היה מקרה בארזים לא יקרנו בשקמים ( תוספת' ב"מ ח לב).  פיטים שקירו לו ועשאו תנור ועשה לו טפלה מבחוץ וכו' טהור (שם כלים ב"ק ד טז). נעשה נא עליית קיר קטנה וכו' עלייה פרועה היתה וקירוה (רב או שמואל, ברכ' י:). שקירה בשני קורות שאין בזו ארבעה ואין בזו ארבעה (רב אשי, שבת ט.). כיצד מקרין (את הפרצה) וכו' בהוצא ודפנא (מו"ק ז.). מלך בשר ודם בונה פלטין ומקרה באבנים ובעצים ובעפר, אבל הב"ה לא קירה את עולמו אלא במים (מד"ר בראש' ד). תמרה זו אין בה פסולת אלא תמרים לאכילה וכו' קורות לקרות בהם בתים וכו' (שם שם מ). והיה בונה כתלים וכו' היה מעמיד עמודים וכו' היה מקרה בקורות והיה כותב עליהן שמו של מלך (שם ויקר' א). — ובסהמ"א: אפתא הוא שמקרין באמצע הבית תחת הקירוי שלמעלה וטחין אותו ומשתמשין בו (ערוך ערך אפתא). עריבה או קורה שראוי לקרות בית הבד (רמב"ם, מכירה יז יט). — ואמר הפיטן: בנתה לקרות ארץ על בלי מה (יוסי בן יוסי, אתה כוננת, עבודת יוה"כ, מחז' איטל' ב, ריב.). זה קירה במים עליות זקפם והתויכם תוך זויות (מחזור ויטרי תעח). — ואמר המשורר: והבט שמימה וברך צור קרם (ר"ש הנגיד, באשמרת ערב, ברודי, 23). ושמחתי בטל הלך ועל ביתי פאר קרה (הוא, אחי מוסר, שם, 38). גבהי שחקים ברא ויסודי ארקים קרה (ר"י הלוי, אבאר קצת, דיואן ג, 25). ועשה משרתיו אש ולהט ומלאכיו רוחות, ואף קרה במים עליותיו (ראב"ע, בשם אל, כהנא א, 192).

— הִפע', הִקְרָה, הִקְרִיתֶם, הַקְרֵה, — א) הִקְרָה האל דבר לפני האדם, זִמן לו דבר שיקרהו: יי' אלהי אדני אברהם הַקְרֵה נא לפני היום (בראש' כד יב). ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצא בני ויאמר כי הִקְרָה יי' אלהיך לפני (שם כז כ). — ב) הִקְרָה אדם לו עיר מקלט, זמן ויעד אותה לו, לקראתו: וְהִקְרִיתֶם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם ונס שמה רצח מכה נפש בשגגה במד' לה יא). — ואמר המשורר: ולרעב קרא והחרב הקרה וגיליהם הזרה וחלו מגוריהם (רמב"ע, תחלת מאמרים, ברודי, נה).

— פֻע', בינ' *מְקֹרֶה, — מכֻסה קורה: וארבע לשכות היו בארבע מקצעותיה של מ' מ' אמה ולא היו מקורות וכו' ואין קטורות אלא שאינן מקורות (מדו' ב ה). מבוי המקורה מרוח אחת והידלה עליו את הגפן ואת הדלעת וכו' אין צריך כלום (תוספת' עירוב' א ז). וגשרים ונפשות לרשות הרבים המקורה מטלטלין תחתיהן בשבת (שם שם י יג). היה (הבית שנפל) מקרה בארזים לא יקרנו בשקמים (שם ב"מ ח לב). סוכה מקורה פסולה, מבוי מקורה כשר (ירוש' סוכ' א א). עד כדין במערה מקורה, אפילו במערה שאינה מקורה  (שם נזי' ט ב). ברשות היחיד מקורה וכו' (שבת ה.). חציו מקורה וחציו אינו מקורה וקירויו כלפי פנים (שם ט.). המעביר ארבע אמות ברשות הרבים מקורה פטור לפי שאינו דומה לדגלי מדבר (בשם רב הונא, שם צח.). והא עגלות דמקורות הויין (שם שם). בית שחציו מקורה וחציו אינו מקורה גפנים כאן מותר לזרוע כאן (עירוב' צג.). ו' שערים פטורין מן המזוזה, בית התבן וכו' ושער שאינו מקורה (רב שמואל, יומ' יא:). הא בביבר מקורה, הא בביבר שאינו מקורה (ביצ' כד.). — ובסהמ"א: ויבן אנטיוכוס מצפון העיר ירושלם ק"ל מגדלים בצורים מקורים עם גגות (יוסיפון פרק כח). אבל כשיונחו עליהן הקרשים נמצאו מקורות ואין תחתיהם רשות הרבים (תשו' הגאו' הרבני שיד, 179). ובזמן שהחצר מקורה אם היה בה מגולה ד' טפחים או יתר הנכנס לשם טהור (רמב"ם, טומאת מת ו ט). 

— הָפע', °הָקְרָה, הוקרה, — כמו קל: גביר ביראותו מה הקרה ונסתרה דרכי אב קרא (ינאי, איש אשר מכר, קרוב' בראש', זולאי, נג). רץ והקרה (עמלק) בדרך עיפי טרחות דרך (ר"א קליר, אץ קוצץ, קרוב' שבת זכור). כאשר הוקרה לזה כן יקרה לנו (רש"י תהל' עא ז). זכור אני שפעם אחת הוקרו שתי חתונות באותה שבת של ויקחו לי (ר' משולם, מעשה הגאו', אפשטין, נז). אך מן משכילי הקראים ספרו בספריהם שהקרה זמן ונראה הירח בבקר במזרח ר"ל הישן והרבנים היו מתפללים של יום תרועה (ר"א הקראי, גן עדן, קדוה"ח ח, ח:). שהרבה תקלות הוקרו בקהלתנו מסיבת טריפות הראש וכו' וכל זה עשינו על כי הוקרה תקלה גדולה (תקנות קנדיאה, הרטום-קאסוטו, 63. על כי ראו עדה  הקדושה שהוקרו תקלות הרבה לשעבר (שם, 64).