קוֹר

* 1, קוּר, ש"ז, — מֹח של ראשי ענפי הדקלים, חֹמר מתוך הנאכל, Palmkohl; chou palmiste; palm cabbage: הקור הרי הוא כעץ לכל דבר אלא שהוא נלקח בכסף מעשר (עוקצ' ג ז)קור ששלק וטגנו מטמא טומאת אוכלין (תוספת' שם ג יד)הקור אין קדושת שביעית חלה עליו (ר' יודה בר פזי, ירוש' שביע' ד ז)קור וכפניות הרי הן כעץ (שם שם).



1 [מן הארמ' שבתו"מ קורא, וכן בסור'. ואלה דברי הרמב"ם בפרושו למשנה (עוקצ' ג ז): הקור הוא ראש הדקל והוא עץ לבו רך כורתין אותו מעלי הדקל בדמות גבינה יבשה ואוכלין אותו בני אדם וכו', ע"כ.]

חיפוש במילון: