*, ש"ז, — שה"פ מן א. קָטַף, פעֻלת המקטף או הקוטף פרות: ולקט קצירך, לא לקט קיטוף (ספרא ויס, קדוש' פרק ב; חול' קלז.). שאני חדש מתוך שלא התרת לו אלא על ידי קיטוף הוא זכור (רבא, פסח' יא.). —  ובסהמ"א: לפי שהחדש לא הותר לו (לה)תעסק בו אלא בדרך משונה ואין קוצר אלא בקיטוף וכיון שהוא עושה (מ)עשים משונה ממנהגו זכור הוא כי איסור יש בידו ואינו בא לאכל ממנו, (והקשה אביי תינח) התר קצירה שעל ידי קיטוף1 הוא וכו' (שו"ת הגאו' מן הגני', גינצבורג, 10). — °ובמשמ' פעֻלת העין הרעה הקוטפת וחוטפת את האדם: קשר שעושין לרפואת קיטוף עין רע שלא תשלוט (רש"י, שבת נז:, ד"ה חומרתא).