קִטּוּר

*, ש"ז, — שה"פ מן קִטֵּר, פעולת המקטר: אינו חייב אלא על דבר שיש בו מעשה כגון זיבוח וקיטור וניסוך וכו' (סנה' סג:).— ובסהמ"א: ועתר ענן הקטרת, תמור קטור ענן הקטורת (רש"י, יחזקאל ח יא). נפתי משכבי וכו' ודונש פי' לשון קטור (הוא, משלי ז יז).

חיפוש במילון: