קִטּוּם
*, ש"ז, — שה"פ מן א. קָטַם, פעֻלת הקוֹטֵם, שבירה, ביחוד שבירת בד, ענף וכדו': תרנגולין שירדו לגינה ושיברו את החליפין וקיטמו1 את הירק משלם נזק שלם, סומכוס אומר על הקיטום1 נזק שלם ועל השיבור חצי נזק (תוספת' ב"ק ב א).
1 [בירוש' ב"ק ב ב: וקירטמו, הקירטום.]