פ"י, קָטַף האדם פרי, ענף או עלה מן הצמח, שבר או כרת ונטל אותו, abpflücken; cueillir; to pluck (off): כי תבא בקמת רעך וְקָטַפְתָּ מלילת בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך (דבר' כג כו). את ראש יניקותיו קָטָף (יחזק' יז ד). ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה ונתתי מראש ינקותיו רך אֶקְטֹף ושתלתי אני על הר גבה ותלול (שם שם כב). הַקֹּטְפִים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם (איוב ל ד). ― ובתו"מ: כלום קוטף אדם את כרמו קודם שיתבשל. אלא מאחר שהוא מבושל הוא קוטפו (מד"ר שמות ל). ― בינ' פעו' קָטוּף: אם אינן כורתין את עץ ערלתו כל הפירו' שהוא עושה עוללות קטופין ולא טובים למראה (ר' זריקא, פדר"א כט). ― *ובהשאלה, אמן קְטוּפָה, שלא נשמעה בשלמותה: אין עונין אמן לא יתומה ולא קטופה, בן עזאי אומ' העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומין, קטופה יקטפו ימיו, ארוכה יאריכו לו ימים ושנים (תוספת' מגי' ד כז1). ― ובסהמ"א: וכן כל הקוטף מלילות מעט מעט ומכניס לביתו, אפילו קטף כן כל שדהו, פטור מהלקט ומן השכחה ומןהפאה (רמב"ם, מתנות עניים ב ו). ― ואמר הפיטן: תשובה חשובה קדומה מאז לחטוב, שובה ישראל עד יי', מלקטוף (אלעזר הרקח, תשובה חשובה, סליח' ה עשי"ת). י"י שטופה חטופה וממות קטופה מכלל יופי מציון (שלמה בר רב נחם, י"י שטופה, סליח' י"ז תמוז). ―  ואמר המשורר: והדור צוררי קטף בקטפם תבואה מעצי הדר שתולים (ר"ש הנגיד, הלי תעש, ברודי, 158). ואם אראה שחק יבכה לבבי לחיתי שהיא מני קטופה (רשב"ג, מליצתי, שעה"ש, 36). אמיר בשם בגן מוסר והשכל כפריו נתנו ריח ונרדו, קטפהו ועדנו באבו ולא בשלו תנובותיו ומגדו (רמב"ע, לאט ללב, ברודי, לז). אסתופפה ואשאפה וארעפה גם אקטפה מלחי בשמי (ישועה, יום אזכרה, שירי תימן, 18). ― °ובהנדסה: נמצא כל העמוד עד שיכלה הראש עשרים אמה ועד הקטופה י' אמות (משנת המדות ב, 52). הצריך למוד אוחז שליש ראשו חד וכו' וחוזר ואוחז שליש צרוף הקטופה וכו' (שם שם).

― נִפע', נִקְטַף, ― שקטפו אותו: עדנו באבו לא יִקָּטַף ולפני כל חציר ייבש (איוב ח יב). ― ובתו"מ: העונה אמן וכו' קטופה יקטפו ימיו, ארוכה יאריכו לו ימים ושנים2 (בן עזאי, תוספת' מגי' ד כז). העונה אמן וכו' קטופה תקטף נשמתו3 (הוא, ירוש' ברכ' ח ט). ― *וְנִקְטְפָה השלהבת, נתלשה: מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת, ר' חייא בא אשי בשם רב, אם היו הגחלים לוחשות מברכין, רבי יוחנן דקרציון בשם רבי נחום בר סימאי, בלבד בנקטפת (שם שם ח ז). ― ואמר המשורר: היקטף יחיד אביו באבו ואביהו מיחד בין יחידים (ר"ש הנגיד, הכימים, ברודי, 17).

― פִע', *קִטֵּף, כמו קל: היה מקטף ומכניס לתוך ביתו אפי' כל שדהו פטור מן הלקט שכחה ופיאה (תוספת' פאה א יא). מקווצין ומקפצין ומקטפין ומסתתין עד ראש השנה (שם שביע' א יא). במה דברים אמורים בזמן שאכלה ייחורי תאינים או במקור נכפלה המלה 'או' שקיטפה לולבי גפנים וכו' (רבי שמעון בן יהודה בשם רבי שמעון, שם ב"ק ו כא). מקטפין לפני העומר (ר' שמעון בן אלעזר, שם מנח' י כח). המקטף מלילות להכניסן בתוך ביתו שיעורו בטפח יד (שם עוקצ' א ג). המקטף שיבלין לעיסתו, לאוכלן מלילות ניטבלו, לעשותן עיסה לא נטבלו (ירוש' מעשר' ד א). למלך שהיה לו כרם אחד ונזדווגו לו ג' שונאים, הראשון התחיל מקטף בעוללות והב' מזנב באשכולות והג' מעקר בגפנים (מד"ר בראש' מב). ― *וקִטֵּף את השֵׂעָר: אשה לא תחוף וכו' בנתר משום דמקטף (רבא, נדה סו:). ― *וקִטְּפָה הָאֵשׁ: עברה (האש) גדר שגבוהה ארבע אמות או דרך רשות הרבים או נהר פטור, אמר רבה, בקודחת היא מתנתיא, אבל במקטפת4 דברי הכל חייב (ירוש' ב"ק ו ה).

― פֻע', *קֻטַּף, בינ' מְקֻטָּף, ― שקִטפו אותו: יצא ראובן ואזניו מקוטפות5 (מד"ר בראש' צט). האשה הזאת טווה כמטווה, אחת מקוטפת ואחת מעוכה ואין כל הטווי שווה (מדרש תהלים עג ג).

― הִתפ', *הִתְקַטֵּף, ― כמו נִפע': כל העונה אמן וכו' קטופה יתקטפו ימיו6 (בן עזאי, ברכ' מז.).