קִטְרוּג

° 1, ש"ז, — שה"פ מן קִטְרֵג, מעשה המקטרג והמאשים: ואשר עמו התבוננות מבלי החפץ בקטרוג ימצא טעם בִדברי (חנוך, מצוה תפח). ואחר שיעמוד בנסיונו יצאת בדאי בקיטרוגך ועל חנם בלעתיו בהסתתך (אוהב משפט ומשפט צדק לאיוב לב, מ:). עתה מתודה איוב ומתחרט על  קטרוגו על מדת הדין (שם, קצז:, על כן אמאס). כל מחלוקת הבא בסבת קנאה כל כך היא קשה שאפילו היתה התחלתה על דברי תורה לבסוף יבא לידי שנאה וקטרוג ותחרות אם יחזיקו בה (מנוה"מ לר"י אבוהב ב ז א). עתה שאיוב עומד בצדקו לא תוכל לומר שבכל מקום יש לך קטרוג (ר"מ אלשיך, איוב ב ב). גם בהם נמצא קטרוג ואשמה שם טו טו. ומהמדור הזה נמצא קטרוג ולשון הרע (נפתלי בר' יעקב אלחנן, עמק המלך, שער עולם העשייה, קעו:).



1 [יש שכתוב קטרוג, והכונה קטיגור, כגון: כשיהיו בניו של יצחק נדונים ביום הזה אפילו יש להם כמה קטרוגים מקטרגים אותם וכו' אף אחת לא תקבל מהם (בראשית רבתי, אלבק, 91).]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים