1, פ"י, קָאָה2, קְיוּ3, תְּקִיאֶנָּה, יָקַא, יְקִאֶנוּ, תָּקִיא, תָּקִא, ― קָא האדם, הדג, חזר ופלט את אשר אכל ובלע, erbrechen, sich übergeben; vomir; to vomit: שתו ושכרו וּקְיוּ4 ונפלו ולא תקומו (ירמ' כה כז). ויאמר יי' לדג וַיָקַא את יונה אל היבשה (יונ' ב יא). פתך אכלת תְּקִיאֶנָּה ושחת דבריך הנעימים (משלי כג ח). חיל בלע וַיְקִאֶנּו מבטנו ירשנו אל (איו' כ יה). ― ובהשאלה, קָאָה הארץ את יושביה: ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה וַתָּקִא הארץ את ישביה (ויקר' יח כה). ולא תָקִיא אתכם הארץ בטמאכם אתה כאשר קָאָה את הגוי אשר לפניכם (שם שם כח). ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם אתם ולא תָקִיא אתכם הארץ אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה (שם כב כב). ― ואמר המשורר: משנאי בל יחיו והון בלעו יקיו5 (תלמידי מנחם, לחם צורי, תשובות על דונש, 63). לא אדעה אם בארצות בחלו או הארצות שכניהם קאו (רמב"ע, עד מה בגרון, ברודי, ט) .

― הִפע', הֲקֵאֹתוֹ6,  ― הֵקִיא האדם וכדו', כמו קל: דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו וַהֲקֵאֹתוֹ (משלי כה יו). ― ובתו"מ: שתת מהן וכו' כל השרצים בהמה או חיה פסולין אינם פוסלין חוץ מן החלדה וכו', ר"ג אומר אף הנחש מפני שהיא מקיאה7 (פרה ט ג). אכל אוכלים טמאים ושתה משקים טמאים טבל והקיאן טמאים מפני שאינן טהורים בגוף, שתה מים טמאים טבל והקיאן טהורים מפני שהם טהורים בגוף, בלע טבעת טהורה נכנס לאהל המת הזה ושנה וטבל והקיאה הרי היא כמות שהיתה, בלע טבעת טמאה טובל ואוכל בתרומה הקיאה טמא וטמאתו (מקוא' י ח). האוכל מנבלת עוף טהור וכו' הקיאה או בלעה מטמא א' ופוסל א' (זבי' ה ט). פרה ששתת מים טמאין והקיאתן טמאין מפני שאין טהורין בגוף (תוספת' מקוא' ז ט). ותקיא הארץ את יושביה, כאדם שמקיא את מזונו (ספרא ויס, אחרי פרק יג). אכל ושתה יותר מצרכו והקיא וטינף את בני המסיבה (ספרי דבר' מג). בריה שבים בלעתה והקיאתה  ליבשה (יומ' לח.). זה מוצץ ומקיא וזה מוצץ ואינו מקיא (ר' זירא, חול' סב:). בלעתו והוציאתו והכניסתו והקיאתו ויצא מאליו (שם ע.). אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכל חצי זית אחר חייב (שם קג:). ומעשה בנחש אחד שירד מן ההר לבית ומצא קערה של שום ואכלה והקיא בתוכה וכו' (מד"ר בראש' נד). ― ובהשאלה: לעריבה מלאה דבש, נותן לתוכה רימונ' ואגוזי' והיא מקיאה (שבת קנג:). גל טרדני לחבירו וחבירו לחבירו עד שהקיאני ליבשה (ר"מ, יבמ' קכא.). ― °ובמשמ' פלט דרך המעים מה שאכל: פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי מהו (ב"ב כב.). ― ובסהמ"א: שנתמלא צלוחית והקיאתו לחוץ (רב נחשון גאון, תשו' גאו', קאסל, מ. ערך גרגותני). שאם בלע טבעת טהורה כדי להקיאה דרך בית הריעי שלא תקבל טומאה (רש"י, נדר' עה:, ד"ה אינו דין). אכלתי את המגילה ותהי בפי כדבש למתוק והאכלתי את בטני שלא הקאתיה (רד"ק, יחזק' ג ג). המטפחת, מקיאה מים (ר"נ על הריף יומא פרק ח, וילנא ב.). ― ואמר הפיטן: קריבת טל תקיים קמות קהלים לקיים ולא להקיא (ינאי?, אור טל, זולאי, שסב). ― ואמר המשורר: והיא תבל אנשיה תבלה ואתם אל מקום קאה מקיאה (רמב"ע, פרי שמחת, ברודי, ו). אמר לאיש אשר יצר מעונו ואף כל הארצות לו מקיאות (הוא, אמת על הזמן, שם, יב). ומר ואהלות נבכיו מקיאים (הוא, לאנשי לבבות, שם, יז). ונפת יגרשו מימיו ובשם, והם רפש וטיט יון מקיאים (הוא, הדמי, שם, כ). די כי הקיאונו מעוניהם ועם חיתו יער נחלק שדינו (הוא, הרף גדד, שם, מט). ומדביר ינדהו למדבר יריצהו וחמדות מעונתיו בזדון מקיאותיו (ראב"ע, בשם אל, כהנא א, 202). ― °ובמשמ' פעל יוצא לשלישי, גרם הֲקָאָה: אין מקיאין את האכל בשבת, בד"א בסם וכו' אבל להכניס ידו לתוך פיו ולהקיא מותר (רמב"ם, שבת כא לא). כשתרצה ברפואות המשלשלות או המקיאות תקדים לדקדק הליחה העבה וכו' (פרקי משה יג, לג.). היתר רחוק שבאנשים מהיות ראוי להקיאו הרופא אם בסבת הטבע וכו' (קאנון א ד יא). ― °מקיא, סם הגורם להקאה: וכאשר ישתה אדם מקיא חזק כמו אל ברבק ראוי שישתה על הצום (שם שם).

― הָפע', °הוּקָא, ― שהקיאו אותו: הקיא היתר מועיל מה שיהיה מן הלבנה והמררות ושהמוקאים בו חזק הערבוב ולא יהיה חזק העובי (קאנון ד ב ב עח). ―  ואמר המשורר: ואם נבלע בים יונה והוקא בצדקתו ביבשה אני מה (ר"ש הנגיד, הלכושל ולנופל, בן תהלים ח, ששון, ו).