ג. קיק
*, ש"ז, — בעל קיק, בעל מום באשכים1: משובן זה הקיין, הגרבתן זה בעל קיק, קיין בביצין, גרבתא בגיד (בכורות מד:).
1 [הבטוי בעל קיק לא נמצא אלא כאן, לפני קַיָּן, ואפשר שהשפיעה המלה השניה על הראשונה בכתיב עד שאין לעמד על צורתה המקורית. ואמנם אפשר ששתי המלים קִיק וקַיָּן (עי' א. קיק, הערה) מלים גסות הן מלשון קיא וצואה.]