ב. קִיק

*, ש"ז, — שם עוף, כמו קָאָת: ולא בשמן קיק, ר' יוסה בשם רבי לייא קיסוסא, רבי יונה ר' זעירא בשם רב יהודה עוף ושמו קיק, תני רבי ישמעל ואת הקאת זה קיק1 (ירוש' שבת ב א). עוף אחד יש בכרכי הים וקיק שמו (שמואל בשם יורדי הים, בבלי שם כא.). — ובסהמ"א: הקאת פרשו בו הקיק והוא מעופות המים צוארו ארוך ואינני סובר שיהיה זה מפני שאמר הכתוב דמיתי לקאת מדבר (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, קא). ינשוף שפורח בנשף בערב יום והוא קיק (רי"צ קארו' תולדות יצחק, פה., אמשט').



1 [בבבלי (חול' סג.) בדפוס' קוק, עי' ערך זה, אך בערוך קיק, עי' גם ד"ס, ועי' ערך קָאק.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים