*, קילוס, ש"ז, — שה"פ מן ג. קָלַס, פעֻלת המְקַלֵּס, המשבח והמהלל, תהלה ושבח: אל תקלסו קילוס זה אלא לאדם זה שהכל שלו (ספרי דבר' שנה). שכל הקילוסין שישראל מקלסין לקדוש ב"ה כנגד שנותיו של יעקב (ריב"ל בשם ספרא דאגדתא, ירוש' שבת טז א). אין פוחתין מעשרה מלכיות כנגד עשרה קילוסיןן1 שאמר דוד (שם ר"ה ד ז). ולקילוסן הוא (הקב"ה) צריך, והכתיב אלף אלפין ישמשוניה וכו' שאעפ"י שיש לפניו כמה קילוסין חביב הוא קילוסן של ישראל יותר מכל (הלל הזקן, שם סוכ' ה ד). קול קילוס ע"ז אנכי שומע (ר' יסא, שם תענ' ד ח). ליקוטי עצמות אין אומרין עליהן וכו' אבל אומרים עליהם דברים, מהו דברים וכו' קילוסין (שם מו"ק א ה). והיכן קילוסו, אלהינו ואלהי אבותינו גלה כבוד מלכותך וכו' ברוך מקדש עמו ישראל ומועדי שמחה (סופר' יט ז). אין מנחמין שני אבלים כאחד אלא אם כן כבודם וקילוסן שוה (שמח' יא). אין מקלסין שתי כלות בעיר אלא א"כ יש שם כדי קילוס לזו וכדי קילוס לזו (שם שם). ויאמר שלחני שהגיע זמן קילוסי לקלס להקב"ה מד"ר בראש' עח. יש קילוס בתוך קילוס, לא דיין שלא קיימו (המילדות) את דבריו (של פרעה) אלא עוד הוסיפו לעשות עמהם טובות (שם שמות א). שכשם שקילוסו של הקב"ה עולה מגן עדן מפי הצדיקים כך עולה מגיהנם מפי הרשעים (ר' לוי, שם שם ז). כשתיתן לי מקום הכסא שלך הכל נותנין לי קילוס (שם שם טו). משל לאוהבו של מלך שכבדו בדורון ובקילוסין נאה (ר' יצחק, שם ויקר' ה).בתחילה משורר (דוד) בקילוס ואומר השמים מספרים כבוד אל וכו'  (ר' חוני, שם שם ). מלך ב"ו נכנס למדינה כל בני המדינה מקלסין אותו וערב לו קילוסן (ר' תנחום ב"ר חנילאי, שם שם כו). כיון שראה (ישעיהו) את מלאכי השרת מקלסין להקדוש ברוך הוא ולא שיתף קילוסו עמהם התחיל מיצר על הדבר וכו' ולא היה לו לשתף קילוסו עם קילוסן של מלאכי השרת, שאילולי שיתפתי קילוסי עם קילוסן שלהם הייתי חי וקיים לעולם (פסיק' רב', אנכי אנכי, קנ:). כל עסקיו של הקב"ה בקדושה וכו' קילוסו בקדושה שנאמר קדוש קדוש קדוש יי' צבאות (ר', יצחק בר חמא, מדר' תהל' ב). כל תהלה ותהלה שישראל מקלסין להקב"ה הרי הוא למעלה מן הקילוס (ר' שמואל בשם ר' חנינא, שם כב). — ובסהמ"א: ואף משה כשעלה לרקיע שמע קילוס שמקלסין כן (קטעי מדרש והגדה, גנזי שכטר א, 123). אמר לו (שמש ליהושע) איני יכול שאני מקלס ליוצרי, א"ל דום מקילוסך עד שאעשה מלחמת בניו (מדה"ג, דבר' ב כה, הסגלה 14). אתה אומר שאדום ומי אומר קלוסו של הקב"ה (ילק' שמע' יהוש' כב). עושים ישראל לפניך קילוס וכבוד רש"י, ישע' כו יה. כי מה קילוס נוי יש בחוטם גדול וזקוף כמגדל (הוא, שה"ש ז ה). — ואמר הפיטן: נקרא (הירח) בנימוסו נלוה בדימוסו נתכפר בעמומו נאה לקלוסו (מאיר בר יצחק, אילת השחר, יוצ' שבת ר"ח). — ואמר המשורר: אשמע דממה קילוס לשוכן מרומה (לבי לעלמה, שירי תימן, 52).