קִלּוּף

*, ש"ז, —  שה"פ מן קָלַף, פעֻלת המְקַלֵּף, המסיר את הקְלִפָּה: הא לא סגי לה בניגוב אלא בקילוף (רב, ע"ז עד.). —  ובסהמ"א: הני קורקבנן נקלף בסכינא וכו' ומספקא לן אי קילוף הוא הרי יש להן ארבעה סימנין וכו' ואי לאו קילוף הוא אין כאן אלא שלשה (רש"י, חול' סב:).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים