א. קִלּוּס
*, קילוס, ש"ז, — שה"פ מן ב. קָלַס, פעֻלת המְקַלֵּס, המרקע ברגלו ומפשט בזרועותיו: קילוס1 זה פישוט זרועות תוספת' מו"ק ב יז. טיפוח ביד, קילוס ברגל (עולא, בבלי שם כז:). בקילוס היה (יוסף) בא (ר' אלעזר, מד"ר בראש' פד).
1 [כך בדפו' ונכון; צוק"מ: קילום.]