1, ש"ז, — שם עשב קוצי, כמו קִמְּשׂוֹן2: ועלתה ארמנתיה סירים קִמּוֹשׂ וחוח במבצריה (ישע' לד יג). מחמד לכספם קמּוֹשׂ יירשם חוח באהליהם (הוש' ט ו). — ובתו"מ: ערפד לאחר שבע שנים נעשה קימוש, קימוש לאחר שבע שנים נעשה חוח (ב"ק טז.). — ואמר הפיטן: הוספנו סרח און ועמל לכמוס, ונתנו לחמוס כמו חוח וקמוס, ולך נשוע קוממנו ונפילת סוכתנו תעמוס, כאשר אמרת על יד עמוס (רסע"ג, אחננה, סליח' יוה"כ, סדור רסע"ג, שג). שחורה ונאוה כאהלי קדר, לכודה כשושן בין קמוש ודרדר (יוצ' יוה"כ, סדור תימני כ"י בריט' מוז'). — ואמר המשורר: ואם קמוש יהי עלה אפתה לבבי כי עצי בשם פרחיו (רמב"ע, לגן אהב, ברודי, עה).
1 [בשין שמאלית, ולא קִמּוֹשׁ, או קִימוֹשׁ, עי' בהערת בֶּר בהוצאת התנ"ך וגינצברוג בהוצאתו, וכן בא הכתיב קִמּוֹס בסמ"ך בסדור רסע"ג, עי' לקמן].
2 [עי' Schroeter אצל Merx, Archiv, עמ' 173.
אמנם בַרט, § Nominalbildung, 45, ועל פיו גם אחרים מחברים את המלה עם הערב' קֻמַאשׁ قماش במשמ' כלים מֻשלכים שאין חפץ בם, אך אין פרוש זה מתאים לענין הכתובים. ועי' קִמְּשׂוֹן.]