ש"ז, מ"ר קִמְּשׂנִים1, כמו קִמּוֹש: על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כלו קִמְּשׂוֹנִים כסו פניו חרלים (משלי כד ל–לא). – ובסהמ"א: פי' קדחי בהו חילפי, צמחו בו עשבים הנקראים חילפי והן קמשונים שצומחין בכרמים מקור: ר"ח, ב"מ כג.. ינקותא כלילא דורדא, סיכותא כלילא דחילפי, פי' מיני קמשונים (ערוך ערך חלף). ושאר קהל דמשק חסידים והגונים, רק יש בין הפנינים אבנים, ותוך השושנים קמשונים וכו' (ר"י חריזי, תחכ' מו, 355). משם נסענו והנה איש זקן גדול למראה הציבוהו למטרה ועל ראשו מחרולים וקמשונים עטרה (עמנואל, כח, 223). גדר הצמח יחלק לעשרה מינים, מין התמר, מין אילנות וכו' מין דשאים, מין קמשונים (פארן קרייטער), מן חציר וכו' (ר"ב לינדא, ראשית למודים א ז, כו:). בסדר הקמשונים יבוא מין עשב הגדל במקומות אפלים ולחים ביערים בתלמי תלאובות בנקיקי הסלעים ובחורבה (הוא, שם שם, לב.). – ואמר המשורר: ימיו שמחה וששון, תולליהם בקמשון2, בכוחם האלון חסון, חרם הראשון כמסון (רסע"ג, אהל, חרוזים על מנין האותיות, הורית הקורא, דרנבורג 143). למה תריבוני עלי שבלי חוחי אדמה וקמשוניה (רשב"ג, נפש אשר עלו, דוקס, 11). במקום הדס איך יעלה סרפד, תחת ברוש איך יעלה קמשון (ר' עמנואל פראנשיס, לשולח אליו שיר בל' לועז ולא בעברית, מבוא למתק שפתים, 11).